האיש, שטיפל בילד במשך כמה שנים והיה לבן בית אצל משפחתו, ביצע בילד מעשים מיניים קשים והכחיש את הדברים. לאחר שנמצאו תאי זרע, הוא שינה את גרסתו. ביהמ"ש לא האמין לו. גזר הדין יינתן בהמשך.
לפעמים המעשים המזעזעים ביותר מתרחשים במקומות שנראים לנו הבטוחים ביותר. כך קרה בביתה של משפחה עם ילד שסובל מלקות שמיעה ובעיות קשב וריכוז ואובחן כ-100% נכה. הילד, המתגורר עם אמו וסבו, שהה עם מטפל בשעות מסוימות בכל יום.
לייעוץ במשפט פלילי:
פנו ל- עו"ד פלילי
בוקר אחד בסוף 2013 הכל השתנה, כאשר המטפל והילד חיכו כמדי יום להסעה שתיקח אותו לבית הספר. בשלב מסוים בטרם הגיעה ההסעה, המטפל השכיב את הילד על השולחן בסלון, בתואנת שווא כי הוא רוצה לעשות לו "התעמלות". אחר כך הוא נשכב על הילד והורה לו להניע גופו לפנים ולאחור.
לאחר מכן הוא התיישב על הספה בסלון הבית, הפשיל את מכנסיו, חשף את איבר מינו והורה לילד להכניס אותו לפיו. הילד השיב כי "לא כדאי לעשות את זה", אך מילא אחר ההוראות, עד שהמטפל הגיע לסיפוק המיני.
כנגד המטפל הוגש בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע כתב אישום שייחס עבירות של מעשה סדום בידי אחראי על חסר ישע ומעשה מגונה.
המדינה התבססה על שלושה מרכיבים: עדות הילד, עדותה של אמו וממצאים מדעיים שהתגלו על השטיח בבית – תאי זרע התואמים את אלו של הנאשם, יחד עם נוזלי גוף של הילד.
בחקירותיו הראשונות במשטרה, הנאשם הכחיש וטען כי "לא היה ולא נברא". עם זאת, בחקירתו האחרונה במשטרה (ואחר כך גם בביהמ"ש) טען כי הביא את עצמו לסיפוק מיני כשהיה לבד בסלון ביתו של הילד, לאחר שאמו יצאה אל העבודה והילד היה בחדר אחר. הוא הסביר שהתבייש לספר זאת במשטרה וחשש מאשתו.
לשיטתו, הילד העליל עליו את הסיפור כדי "להיפטר" ממנו כיוון שנמאס לו ממנו, כנראה כי הוא היה קצת קשוח איתו לעתים.
סנגורו של הנאשם חקר ארוכות את החוקרת שגבתה את עדותו של הילד, וטען כי לא ניתן להסתמך על חקירתה, שכן הילד "הודרך" על ידה. לשיטתו, תפקודה זיהם את החקירה ושתל אצל הילד תכנים שעליהם הוא לא סיפר בעצמו.
עדות אותנטית
השופטת יעל רז-לוי והשופטים ברוך אזולאי ונתן זלוצ'ובר הרשיעו את הנאשם.
השופטים התרשמו כי הילד מסר בפני חוקרת הילדים עדות אותנטית, כאשר סיפר את הדברים באופן פשוט ותמים, ואפילו תוך חוסר הבנה של משמעותם, שרק חיזק את אמינותם. למרות הקושי להתרכז ולחשוף את החוויה, הילד לא ענה בצורה לקונית, אלא הביא מתוך עצמו תכנים ייחודיים וקונקרטיים.
גם אמו של הילד הייתה אמינה בעיניי השופטים, שציינו כי ניסתה לדייק ככל הניתן בעדותה, וניכר כי לא הייתה לה מוטיבציה מיוחדת להפללת הנאשם. בחקירתה הראשונה היא אפילו ציינה כי קשה לה לקבל את העובדה שדבר כזה בוצע על ידי אדם שהיה בן בית אצלה. כל אלה גרמו לשופטים להאמין לה ביתר שאת.
לעומת זאת, הראיות המדעיות, יחד עם השינויים בגרסתו של הנאשם וניסיונותיו להשחיר את דמותו של הילד, גרמו לשופטים לחשוב שיש בדבריו שקרים מהותיים, ולכן הם דחו אותם והרשיעו את הנאשם, כאמור.
גזר הדין יינתן בהמשך.
* עו"ד דן באומן עוסק במשפט פלילי.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.