שופטת הפכה את החלטת הוועדה הפסיכיאטרית לפיה בן ה-48 הלוקה בסכיזופרניה ימשיך להיות מטופל בכפייה. הנימוק המרכזי: לא נשקפת ממנו סכנה
החלטה דרמטית נרשמה לאחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה: מתמודד נפש שנשלח לטיפול כפוי מאחר וביצע עבירת איומים כלפי ילדיו ישוחרר אחרי כשנה בלבד ויועבר לטיפול בקהילה. השופטת אספרנצה אלון קיבלה את ערעור האיש, אלמן ואב ל-3, על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית מפברואר האחרון לפיה הטיפול הכפוי יימשך. להתרשמותה הוא אינו מסוכן לעצמו ולסביבה. מאחר שהוא ממילא מסרב לקבל טיפול ותרופות, הטיפול הכפוי למעשה מיותר.
כנגד המערער (48), אלמן ואב ל-3, הוגש בשלהי 2021 כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים כנגד בניו הקטינים. במרץ אשתקד קבע בית המשפט שהוא אינו בר עונשין, על רקע מחלת הסכיזופרניה ממנה הוא סובל. בתוך כך צוין שהאיש ניסה בשלב מסוים להתאבד כששכב על פסי רכבת, ושבעברו זרק גרזן על חלון השכנים, ואף צרך קנאביס ואלכוהול.
בסופו של יום הורה בית המשפט, בהסכמת הצדדים, שלנוכח העדר האפשרות להענישו יישלח האיש לטיפול מרפאתי כפוי למשך התקופה המקסימלית האפשרית בחוק, קרי עד מרץ 2026. בפברואר האחרון התכנסה הוועדה הפסיכיאטרית על מנת לבחון אפשרות לקיצור תקופת הטיפול הכפוי, אך מסקנתה הייתה שלילית. מכאן הערעור שהוגש למחוזי בחודש העוקב.
לטענת המערער הוועדה טעתה בהחלטתה שכן כיום לא נשקפת ממנו סכנה, מצבו הנפשי לא הוחמר והוא אינו נוטל תרופות מזה כשנה. נטען שקציבת הטיפול הכפוי לשלוש שנים אינה בבחינת גזרת גורל, ובנסיבות העניין מוצדק לקצר אותה ולהסתפק בטיפול רגיל בקהילה.
מנגד טענה המדינה שהחלטת הוועדה נכונה ואין להתערב בה. לעמדתה, אין ערובה לכך שהמערער הבריא ממחלתו והוא זקוק להשגחה פסיכיאטרית צמודה.
הסתבכות פלילית בודדת
השופטת אלון הסבירה שסעיף 28(ב1) לחוק טיפול בחולי נפש מורה לוועדה הפסיכיאטרית לשחרר חולה "אם מצאה כי אין עוד הצדקה להמשך אשפוזו נוכח מצבו הנפשי ונוכח מידת המסוכנות הנשקפת ממנו, בשים לב למצבו הנפשי". בהתאם לכך, יש לבחון האם נשקפת סכנה מהמערער והאם הטיפול הכפוי שניתן לו נחוץ.
במישור המסוכנות ציינה השופטת שעברו הפלילי של המערער מצומצם ביותר וכולל אישום יחיד. במסגרת זו הודגש שכתב האישום מתייחס למעשים שבוצעו לפני 5-6 שנים, כשמאז ועד היום לא התרחש אירוע נוסף המצביע על סכנה מהמערער כלפי עצמו או הסביבה.
בתוך כך השופטת הבהירה שגם לעמדת בית החולים הפסיכיאטרי, כפי שהתבטאה במספר מכתבים ששלח לוועדה, לא נשקפת מסוכנות מצד המערער – לעצמו או לאחרים.
מבחינת נחיצות הטיפול הכפוי, השופטת עמדה על כך שבפועל המערער אינו מקבל טיפול כלשהו, מסרב לקחת תרופות ומגיע למרפאה לצורך מעקב בלבד.
"היעדר המסוכנות של המערער והיעדר נחיצות הצו המרפאתי הכפוי מטים את הכף לכדי הכרעה כי אין להותיר את הצו", סיכמה השופטת. לדבריה, האיש מוכן להיות במעקב רפואי במסגרת קופת החולים בליווי משפחתו, כאשר לפי הגישה המתמקדת בחירות הפרט – "יש להגן על זכותו לעצב את חייו בצורה הנכונה לו, כל עוד אינו פוגע באחרים ורמת המסוכנות מאפשרת זאת".
לפיכך השופטת הורתה על פקיעת צו הטיפול הכפוי, תוך שהבהירה כי על המערער להגיע למעקבים רפואיים בקהילה על-פי הנחיית הרופא המטפל.
- ב"כ המערער: עו"ד איסלאם סרוג'י (סנגוריה ציבורית)
- ב"כ המדינה: לא צוין
עו"ד דוריס מור
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין