המהלך עלה למעסיקים ביוקר בין היתר מאחר שהממונה על חוק עבודת נשים קבעה כי לא הייתה להם סיבה אמיתית לפיטורים מלבד ההיריון. המטפלת, שנפטרה זמן קצר אחרי הלידה, זיכתה את בנה ובן זוגה בפיצויים יפים.
השופט דורי ספיבק מבית הדין לעבודה בתל-אביב קבע כי בני זוג שהחליטו לפטר את המטפלת של ילדיהם לאחר שהודיעה כי היא בהיריון הפרו את חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. פסק הדין ניתן לאחרונה במסגרת תביעה שהגישו בן זוגה ובנה של העובדת, שנפטרה במהלך חופשת הלידה. הם זכו בפיצויים של 10,000 שקל עקב ההפליה האסורה ובעוד כ-16 אלף שקל עבור פיצויי פיטורים והפרשי שכר.
המנוחה החלה לעבוד בבית הנתבעים במרס 2012 וכחצי שנה לאחר מכן הודיעה להם שנכנסה להיריון. בתגובה, כעבור זמן קצר הם הודיעו לה על כוונתם לפטר אותה, הוציאו אותה לחופשה בתשלום והגישו בקשה להיתר מהממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת (בשמו דאז).
אלא שהממונה שוכנעה כי ההיריון הוא הסיבה היחידה לפיטורים וסירבה לתת לבני הזוג היתר. בעקבות החלטה זו המטפלת הוחזרה לעבודה עד שיצאה לחופשת לידה, שבמהלכה נפטרה.
3 שנים לאחר פטירתה הגישו בן זוגה ובנה – כיורשיה – תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר עבודה וזכויות נוספות, וכן פיצויים מכוח חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות על הפלייתה בשל ההיריון.
בתביעה נטען בין היתר כי המנוחה הוצאה לחופשה כפויה עוד לפני החלטת הממונה, ולאחר שהוחזרה הנתבעים הרעו את תנאי ההעסקה שלה והפכו אותה למנקה. לפי דברי בן זוגה היא סיפרה לו לא אחת שמתעמרים בה ונוהגים בה בגסות.
מנגד הנתבעת – שהתנהלה מול המנוחה בפועל – טענה כי העובדת מעלה באמונם והם לא יכלו לסמוך עליה ולכן החליטו לפטרה. לאחר שחזרה היא זו שהעליבה אותם והתייחסה אליהם בצורה לא מכובדת.
קשר ברור
השופט דורי ספיבק קבע כי עצם הוצאת המנוחה לחופשה בשכר בתקופה שבה דנה הממונה בבקשת ההיתר לא נחשבת כשלעצמה להפרה של החוק, מאחר שמדובר בהחלטה שהתקבלה בהסכמה אחרי דין ודברים עם ההסתדרות – אליה פנתה המנוחה לעזרה בשעתו.
השופט הבהיר עוד כי מאחר שעדות בן הזוג היא מפי השמועה אין ראיות מוכחות להתנהלות פוגענית מצד הנתבעים.
אלא שעם זאת, השופט ציין כי ניכר שמערכת היחסים בין הצדדים הייתה עכורה מאוד ואף "ניתן לקבוע קשר ברור בין הריונה של העובדת לבין בקשת המעסיקים להורות על פיטוריה".
בדבריו השופט הפנה להחלטת הממונה על חוק עבודת נשים, לעדויות הצדדים ולסמיכות הזמנים בין ההודעה על ההיריון לבין ההודעה על הפסקת העבודה והגשת הבקשה להיתר הפיטורים.
בנסיבות אלה השופט סבר כי עצם העובדה שהנתבעים ביקשו לפטר את המנוחה רק בגלל ההיריון מעידה על הפלייתה תוך הפרת חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
לגבי סכום הפיצויים, השופט העמיד אותו על 10,000 שקל מהסיבה שהמנוחה עבדה אצל הנתבעים חודשים ספורים, ובסופו של דבר הנתבעים הם "מעסיקים קטנים" ומצויים כיום במצוקה כלכלית.
לסכום זה התווספו גם פיצויי פיטורים של 7,625 שקלים, עוד 6,611 שקלים על הפרשי שכר ודמי הבראה בסכום של 1,616 שקלים.
בסך הכל זכו יורשיה של המנוחה בכ-26,000 שקל בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 5,000 שקל.
עו"ד אביבה בורונובסקי
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.