עובד חברת "א. פ. א. חשמלאים" טען שפוטר במסרון, בלי שימוע ובזמן מחלה. אלא שהשופט קיבל את גרסת החברה שלפיה המסרון נשלח "בעידנא דריתחא", ומאוחר יותר התובע זומן לשימוע מסודר, אך סיכל את האפשרות לקיימו.
סגן נשיא ביה"ד האזורי לעבודה בבאר-שבע, השופט צבי פרנקל, דחה את תביעתו של עובד חברת "א. פ. א. חשמלאים", במסגרתה תבע עשרות אלפי שקלים בטענה לפיטורים שלא כדין.
השופט פרנקל קבע כי אמנם התובע פוטר אולם זמן קצר אחר כך החברה "ריפתה את הפגם" וזימנה אותו לשימוע, אליו הוא בחר שלא להתייצב, ולכן אין להטיל על החברה אחריות בגין פיטורים שלא כדין.
התובע הועסק בחברה מספטמבר 2016 עד יולי 2017. בתביעתו הוא טען כי פוטר באמצעות מסרון. בנוסף הוא תבע פיצויים בגין פיטורים בזמן מחלה, פיטורים בגין אי מתן הודעה מוקדמת, עגמת נפש, ופיצויים בחוסר תום לב ובניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות.
לטענתו, יומיים לפני שנשלח אליו המסרון הוא נפצגע במהלך העבודה, ממלגזה שלא היתה תקנית ומבלי שהודרך תחילה.
לדבריו, לאחר שהודיע במסרון שהוא מרותק למיטה (מאוחר יותר שהה במחלה שלושה חודשים), אחד מבעלי החברה שלח לו מסרון בו הודעה לו על סיום העסקתו, וביקש ממנו להשיב את הרכב.
מנגד החברה-הנתבעת טענה בין היתר כי הבהירה לו כי לא פוטר וכי פיטוריו נעשו "בעידנא דריתחא", ובשל אי תפוקה בעבודה.
מאוחר יותר לטענתה היא הזמינה אותו לשימוע במכתב מסודר, ואף הובהר לו שאם יבחר לא להגיע לשימוע, עליו לקחת בחשבון את ההשלכות שבדבר. לדבריה, התובע ביקש לשנות את מועד השימוע ולדחות אותו עד לתום ימי המחלה, אולם בהמשך סירב להתייצב לשימוע למרות הזמנה כנה לשימוע שבו טענותיו היו נשמעות בנפש חפצה.
לשיטתה, כיוון שהתובע הוא שהכשיל את קיומו של השימוע בעודו עומד על טענתו כי פוטר לכאורה, הרי שמדובר בניסיון להתעשר על גבה שלא כדין.
הזמנה אותנטית
לאחר שניתח את הראיות ושקל את העדויות, השופט פרנקל הגיע למסקנה כי "הזמנת התובע לשימוע מאוחר, הייתה אותנטית, כאשר ההזמנה לשימוע נשלחה על ידי אשר ולא יעקב, שפיטר את התובע לראשונה ולדידנו היה בה כדי לרפא את הפגם".
כלומר לפי השופט הפיטורים הראשונים לא יצרו מצב בלתי הפיך, אלא מצב שהנתבעת יכלה וביקשה לשנות, אולם התובע התעלם ובחר להגיש תביעה.
מכאן השופט המשיך וקבע כי התובע הוא שסיכל את האפשרות לשימוע המאוחר, ולא הציג סיבה מספקת לסירובו.
בהתאם לכך השופט אף דחה את תביעתו של התובע לפיצוי בגין פיטורים בזמן מחלה, שכן כאמור החברה ביקשה לרפא את הפגם שנפל בפיטוריו. "אין פסול בזימון התובע לשימוע באותה העת ובלבד שיחסי העבודה היו נמשכים עד למיצוי ימי המחלה, ובענייננו- דמי הפגיעה", הבהיר.
בהמשך נדחתה בין השאר גם התביעה לפיצוי על פיטורים בניגוד לחוק שיווין זכויות לאנשים עם מוגבלות. השופט לא שוכנע כי מגבלותיו של התובע היוו שיקול בהחלטה לפטרו.
הפיצויים היחידים שנפסקו לטובת התובע היו 3,547 שקל בגין הלנת שכר משכורתו האחרונה, ו-2,500 שקל בגין אי מתן הודעה לעובד. אלא שנקבע גם כי החברה רשאית לקזז 4,783 שקל עבור נזק קל שגרם לרכבה ודו"ח שקיבל התובע בגין עבירת מהירות.
לאור התוצאה, התובע חויב לשלם לחברה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד 2,000 שקל. התוצאה היא שלמעשה התובע ישלם לחברה כ-700 שקלים.
· ב"כ התובע: עו"ד אודי אלון
· ב"כ הנתבעת: עו"ד חן שמעוני
עו"ד שריף רוחאנא
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.