"ידידו הטוב של האדם" נקלע באחרונה למחלוקת בין בני זוג שנפרדו. כל אחד מהם טען: הכלב שלי. שופטת ביהמ"ש למשפחה הכריעה לטובת התובעת, שבניגוד לנתבע, "קשורה אליו בכל נימי נשמתה".
"עלי להכריע מי מהצדדים, בני זוג לשעבר, הינו בעליו של הכלב", כך נפתח פסק דינה של השופטת רונית גורביץ.
שש שנים חיו גבר ואישה כזוג והתגוררו בבית הורי האישה. לפני כשנה הם נסעו לחנות ורכשו גור כלבים מלטז ננסי לבן, וקראו לו "טים". האישה כבעלת רישיון להחזקת הכלב במאגר הכלבים הארצי.
לייעוץ בענייני משפחה:
עורך דין דיני משפחה
חלפו כמה חודשים, והאישה ביקשה לסיים את מערכת היחסים, וביקשה מבן זוגה לעזוב את בית הוריה. כשלושה שבועות לאחר, הוא הגיע, נכנס לחצר ולקח את הכלב.
ימים ספורים אחר כך הוא הלך לווטרינרית, ביקש לשנות את פרטי הבעלים, ואף נרשם כבעל רישיון להחזקת הכלב במאגר הכלבים הארצי.
נסערת ומודאגת, הגישה האישה בקשה דחופה בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, בה ביקשה לאסור על האיש למכור או למסור את הכלב. למחרת היא אף הגישה תביעה להצהיר שהיא הבעלים החוקי ולהחזיר לה את הכלב.
התובעת טענה, בין היתר, לבעלותה בכלב על יסוד סימון הכלב בשבב אלקטרוני ורישומו על שמה, וסיפרה שהוא נרכש לה כמתנת יום הולדת.
הנתבע טען כי הכלב הוחזק על ידו והוא קיבל את הרישיון לגביו כדין. לגרסתו, הכלב לא ניתן לתובעת במתנה אלא הם החזיקו בו יחד.
כמו כו, הוא העיד כי לא ידע שהשבב נרשם על התובעת בלבד והיא עשתה זאת ללא ידיעתו.
התגלה "הסיפור האמיתי"
השופטת גורביץ הבהירה כי הרישיון המונפק מכוח החוק אינו קובע דבר לעניין הבעלות בכלב פרט לקביעה כי המחזיק בכלב זכאי להגיש בקשה לקבלת רישיון להחזקתו.
"הרישום הוא דקלרטיבי ואין בו כדי לבטא בהכרח את כוונת הצדדים לעניין הבעלות הקניינית בכלב", הבהירה השופטת. משכך, לא משנה מי נרשם ראשון, מי רשום היום וכו'.
מה שהכריע היה שאלת המתנה בפרט והיחס לכלב בפרט. לאור תכתובות סמס ועדויות של בני משפחה משני הצדדים, השופטת התרשמה שהנתבע אכן קנה לתובעת את הכלב כ"מתנת יום הודלת מאוחרת", לכבוד יום הולדתה שחל כשלושה חודשים לפני כן.
כמו כן, במהלך המשפט התברר כי מה שדרבן את הנתבע לקחת את הכלב הוא העובדה שגילה כי התובעת בגדה בו עם אחר. השופטת השתכנעה כי "הסיפור האמיתי" הוא שהנתבע לקח את הכלב רק כדי לפגוע בתובעת ולהכאיב לה. כך למשל, גם התובעת העידה על כי אמר לחברותיה "הכלב הזה הולך לחזור בחתיכות".
"מנגד התרשמתי כי התובעת קשורה בכל נימי נשמתה לכלב, וכי הוא זכה לטיפול מסור ואוהב מצידה ומצד בני משפחתה", ציינה השופטת.
לפיכך, השופטת קיבלה את התביעה והורתה לנתבע להחזיר את "טים" לידי התובעת תוך 48 שעות. בנוסף, השופטת הורתה למאגר רישום הכלבים הארצי לשנות את פרטי הבעלים על שמה של התובעת.
הנתבע אף חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל, בין היתר לנוכח אמירות מצד עורך דינו, שבעיני השופטת "חרגו מגבול הטעם הטוב ולא כבדו את המקצוע".
* עורך דין יצחק סבג עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.