בית משפט השלום בחיפה קבע כי בעל הדירה לא עמד בהסכם השכירות בו התחייב לתקן את הליקויים בדירה. לכן, השוכר עזב אותה בצדק, ומנקודת העזיבה לא היה מחויב לשלם לבעליה דבר.
ביולי 2009 האריך השוכר את תקופת השכירות בדירה ששכר בחיפה. בהסכם השכירות החדש נוסף התנאי שבעל הדירה יבצע בה תיקונים, כמו תיקון התריס במרפסת וקדיחת חורים לניקוז מים, תיקון מדרגה והתקנת מנורה בקיר חדר השינה במקום חוטי חשמל. אלא שלטענתו, בעל הדירה ביצע תיקונים חלקיים בלבד, שגם אותם ביצע ברשלנות, והזניח את יתר התיקונים עליהם הוסכם. כך מנורת הקיר הותקנה אך התריס נותר פגום, קדיחת החורים לא בוצעה, והמדרגה לא תוקנה.
בעיות עם בעל הבית?
פנו ל - עו"ד מקרקעין
לטענתו הוא פנה לבעל הדירה שוב ושוב אך לא קיבל מענה, עד שהשהות בדירה הפכה בלתי נסבלת והוא התייאש, והחליט לעזוב את הדירה. הוא הודיע על כך לבעל הדירה בינואר 2010 ובפברואר עזב.
מאחר שבעל הדירה לא הסכים להחזיר לו את שכר הדירה ששילם מראש, הוא הגיש נגדו תביעה בבית משפט השלום בחיפה לפיצוי של 105,031 שקל.
התובע ביקש שיקבע שהסכם השכירות מעולם לא נכנס לתוקפו או לחילופין, שההסכם הופר על ידי המשכיר ולכן בוטל. משכך, על בעל הדירה להחזיר לו שישה צ'קים בסך 60 אלף שקל עבור החודשים פברואר עד יולי 2010 . בנוסף, לטענתו, מאחר שהדירה לא היתה ראויה למגורים, על המשכיר להשיב לו גם את דמי השכירות ששילם על ארבעת החודשים בהם התגורר בדירה ואת הערבות הבנקאית שצורפה להסכם השכירות.
בעל הדירה טען שהתובע הוא שהפר את ההסכם כשעזב את הדירה ללא אישורו, תוך שאיים כי יבטל את הצ'קים והשאיר אחריו נזקים רבים. לטענתו, הוא ניסה לקיים את ההסכם ולתקן את הליקויים, אך התובע לא איפשר לו להגיע לבדוק אותם, והתיקונים שכן ביצע נעשו בצורה מיטבית. כן טען שאיפשר לתובע לצאת באמצע תקופת השכירות בתנאי שיביא דייר חלופי, אך התובע בחר פשוט לעזוב, ובכך נהג בחוסר תום לב.
טענות אלה הביאו את בעל הדירה להגיש תביעה נגדית ולדרוש פיצוי של כ-79 אלף שקל, בין היתר, על הנזקים שנגרמו לדירה והחזר על תשלומים שנאלץ לשלם במקום התובע (ארנונה, חשמל וכדומה).
תגובת התובע לתביעה הייתה שמעולם לא גרם כל נזק לדירה או לתכולתה. עוד טען שלא היה מקום לדרוש ממנו לשלם חשבונות חשמל ומים שנצברו לאחר עזיבתו.
ההסכם מבוטל
השופטת מירב קלמפנר נבון קבעה שבעל הדירה הפר את ההסכם הפרה יסודית בכך שלא ביצע חלק מהתיקונים שנקבעו בו, ולכן ההסכם בוטל על ידי התובע כדין, והוא זכאי להשבת יתרת דמי השכירות ששילם ממועד עזיבתו. עוד היא קבעה כי ודאי שאין לחייב את התובע לשאת בתשלומי הדירה בתקופה שלאחר ביטול ההסכם. עם זאת, התובע לא זכאי להחזר השכירות ששילם בתקופה שבה כן גר בדירה – כיוון שעד להודעת הביטול – ההסכם היה שריר וקיים.
משקבעה כאמור, פסקה השופטת שבעל הדירה ישלם לתובע 60 אלף שקל, בתוספת ריבית והצמדה מפברואר 2010, וישיב לו את כל הערבויות.
בנוגע לתביעה שכנגד קבעה השופטת, שעל סמך חוות הדעת של מומחה בית המשפט, התובע הותיר אחריו נזקים שנאמדים ב-6,880 שקל ועליו לשלם סכום זה, בתוספת ריבית והצמדה.
נוכח התוצאה אליה הגיעה, קבעה השופטת שהצדדים יישאו כל אחד בהוצאותיו.
- ב"כ התובע / נתבע שכנגד: עו"ד יואל גולדברג
- ב"כ הנתבע / תובע שכנגד: עו"ד עוזיאל לוי
* עו"ד יעל זקס מנשרי עוסקת בדיני מקרקעין.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.