בעקבות מספר רכישות של סיגריות ומשיכות כסף, האישה שביצעה אותן הואשמה בהונאה בכרטיס אשראי. אלא שהשופט קבע כי לא הוכח היסוד הנפשי הנדרש להרשעה, והאמין לנאשמת שסברה כי הכרטיס שייך לאמא של חבר.
בית משפט השלום בקריות זיכה אישה שהואשמה בעבירות של הונאה בכרטיס חיוב והתחזות לאדם אחר במטרה להונות. השופט יוסי טורס שוכנע כי הנאשמת לא ידעה שהכרטיס שבו רכשה מוצרים הוא גנוב, כך שלא הוכח היסוד הנפשי הנדרש להרשעה.
המוצרים – בעיקר סיגריות ומשיכות מ"כספומטים" של חנויות – נרכשו במספר חנויות ותחנות דלק במהלך לילה אחד בינואר 2016. שני חברים אספו את הנאשמת ואת חברתה והארבעה יצאו לבלות יחד. את הרכישות ביצעה הנאשמת לאחר שהחבר אמר לה שמדובר בכרטיס אשראי של אמא שלו ואף נתן לה רישיון נהיגה שלה, כביכול. מאוחר יותר התברר שמדובר בכרטיס שהאיש גנב כשפרץ לדירה כמה שעות לפני כן.
לא היתה ספק שהנאשמת רכשה את המוצרים. הדיון התמקד בשאלת היסוד הנפשי שלה – האם היתה לא מודעות לכך שהכרטיס גנוב, והאם היתה לה כוונה להונות.
המדינה לא הביאה לעדות את שני הגברים, והתיק הוכרע בעיקרו של דבר על סמך עדותה של הנאשמת ועדות חברתה.
המדינה לא חלקה על כך שהנאשמת לא ידעה בתחילה שהכרטיס גנוב, אולם טענתה היתה כי כבר ברכישה השנייה, היא החלה לחשוד שהחבר שלה שיקר לה לגבי הכרטיס ולא ביררה את חשדה אלא בחרה ב"עצימת עיניים".
מנגד, הנאשמת טענה כי האמינה לחבר שחזר וטען בפניה שהכרטיס הוא של אמא שלו, אליה הוא אף מעביר לה כסף כך שמדובר ב"כסף שלו". הנאשמת אף סיפרה שבשלב מסוים – כאשר ביקש ממנה למשוך כסף בפעם השנייה – החלה לחשוד שמשהו אינו כשורה, אולם לדבריה הוא הפיס את דעתה כשאמר "מה לחשוד אני אתקשר לאמא שלי".
"לא מעוניינת להסתבך"
אף שבסך הכל מדובר ברכישות בסכום כולל של כמה מאות שקלים, השופט טורס ניתח את הדברים ביסודיות רבה את הרכישות השונות והדברים שנאמרו בין המעורבים.
בסופו של דבר, השופט האמין לנאשמת שנפלה קורבן למעשיו של החבר. "התרשמתי מבחורה צעירה, חסרת תחכום, אשר השיבה לכל שנשאלה, לא התחמקה משאלות (אף קשות) והרושם הכללי שהותירה היה שעדותה אמינה", כתב.
בהקשר זה השופט אף ציין כי פרטי הכרטיס הוא של אישה בגיל המתאים להיות אמו של החבר וכן ממוצא רוסי כמוה.
בכל הקשור לשלב מאוחר יותר של האירוע, השופט שוכנע שהנאשמת אכן חשדה באפשרות שהכרטיס גנוב. אלא שהשופט הבהיר כי אפשר שהנאשמת חשדה באפשרויות נוספות, למשל שקיימת בעייה בכרטיס עצמו. משכך, השופט סבר כי הנאשמת צריכה ליהנות מהספק בעניין זה.
על כך השופט הוסיף כי הוא סבור שהנאשמת ביקשה לרצות את החבר שלה ואף פעלה בפזיזות, אך בשום שלב לא פעלה מתוך כוונה להונות אדם כלשהו, וציין כי "כוונה שכזו לא הוכחה ברמה של מעל לכל ספק סביר".
כמו כן, השופט הבהיר כי המדינה לא הוכיחה שהנאשמת צפתה באופן קרוב לוודאי את האפשרות שהשימוש שביצעה בכרטיס יביא להונאה – כך שלא הוכח "תחליף" לכוונה.
השופט אף הפנה לכך שמספר ימים לאחר אותו לילה הנאשמת שלחה לחבר הודעות מהן עולה שהיא חשה מרומה, כאשר הטיחה בו שהיא "לא מעוניינת להסתבך יותר בשביל אף אחד כפוי טובה".
לפיכך, בסיכומו של דבר, השופט זיכה את הנאשמת.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהכרעת הדין
עו"ד רומן קוגן
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.