הכרעת דין בעניינה של אישה שהואשמה בעבירה על חוק תכנון ובנייה, עוררה דיון מעניין ותקדימי בשאלה כיצד לסיים הליכים נגד מי שאינו כשיר לעמוד לדין מסיבות נפשיות. השופט סבר שהבחירה הנכונה היא זיכוי מלא.
בשנת 2014 הגישה המדינה כתב אישום בבימ"ש לעניינים מקומיים בהרצליה, בו ייחסה לתושבת העיר עבירה של אי ביצוע צו בית משפט – עבירה על חוק התכנון והבנייה.
כתב האישום הוגש בעקבות ביקור של מפקח בנייה בכתובה של האישה בה התגלה כי היא לא הרסה בנייה שבנתה ללא היתר, לאחר שהתנהל נגדה הליך קודם, שבסופו בית המשפט הורה לה להרוס את הבנייה עד מאי 2013.
אלא שהאישה סבלה וסובלת עד היום מבעיות נפשיות. השופט יוסי ברכיה אימץ את חוות דעת מומחית בדבר מצבה של הנאשמת, ולפיה במועד ביצוע העבריה – המועד בו על הנאשמת היה להרוס את הבניה האסורה – היא הייתה נתונה במצב פסיכוטי עם מחשבות שווא של יחס ורדיפה, ולא הייתה אחראית למעשיה ולא הבחינה בין מותר לאסור.
המומחית אף הייתה בדיעה שגם כיום, בזמן ניהול המשפט, הנאשמת אינה מסוגלת לעמוד בהליכי משפט. לאור מצבה הנפשי העדכני, המומחית המליצה לסיים את ההליכים "ולאפשר לה להגיע למצב של ספיגת התכנים הדיכאוניים הקשים אותם מעלה כיום".
בתוך כך השופט הזכיר שמדובר במומחית מטעם הפסיכאטר המחוזי, הפועלת מטעם המדינה, כך שלא מדובר בחוות דעת מטעם הנאשמת, מה שמוביל לכך שיש לתת משנה תוקף לקביעותיה.
על כן השופט אימץ את חוות הדעת וקבע כי הנאשמת הייתה במצב פסיכוטי בעת מעשה העבירה, וכי גם כיום היא אינה מסוגלת לעמוד לדין. "בעניינה של הנאשמת יש לפיכך, אי כשרות מהותית ודיונית לעמוד לדין", הסביר השופט.
"ערכית, מוסרית ומשפטית"
בנקודה זו עלתה השאלה כיצד לסיים את ההליכים – האם לזכות את הנאשמת, כפי שביקש בא כחה, או שמא רק להפסיק את ההליכים נגדה.
השופט תיאר גישות שונות כאשר במוקד הדיון עמד פסק דין "וחנון" משנת 2015, בו ביהמ"ש העליון קבע כי אם נאשם אינו נושא באחריות פלילית בהתאם לסעיף 34 ח לחוק העונשין, יש לזכות אותו זיכוי מלא, ולא רק להכריז עליו כ"לאו בר עונשין".
בתמצית, ולאחר שהציג גישות שונות הקשורות לסוגיה, השופט ברכיה החליט לזכות הנאשמת ולא רק להפסיק את ההליכים.
השופט סבר כי במקרה שבו נקבע כי הנאשמת אינה מסוגלת לעמוד לדין ("אי כשירות דיונית") אולם יחד עם זאת נקבע כי היא הייתה לא הייתה אחראית למעשיה גם בזמן ביצוע העבירה ("אי כשירות מהותית"), הרי שיש לזכות אותה, גם אם היא לא יכולה "להיכנס" לגדרו סעיף 34.
בעניין זה השופט סבר שיש לפסוק ברוח פסק דין וחנון, גם אם הנסיבות המדויקות אינן זהות. לעמדתו, יש לשים דגש על הנימוק המוסרי ולפיו לא ראוי להרשיע את מי שבעת מעשה העבירה לא היה בעל מחשבה פלילית בשל מחלתו הנפשית.
"לפיכך, אין זה ראוי ונכון לצמצם הלכה זו אך ורק לנסיבות המדוייקות של הלכת וחנון, אלא צריך להחיל את רוחה של ההלכה החדשנית, שביקשה להביע אמירה עקרונית, ערכית, מוסרית ומשפטית כאחד, על פני מקרים נוספים, ובהם גם נסיבות המקרה שבפנינו", כתב. השופט אף הוסיף בין היתר נימוק מעשי, ולפיו סיווגו של נאשמים במצב עמום של "לא אשם ולא זכאי" אינו רצוי.
- ב"כ המאשימה: עו"ד אייל רייך
- ב"כ הנאשמת: עו"ד עידו ואראס, עו"ד אריאל שניאור
עו"ד טליה ברזאני
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.