האישה קיבלה את זכויות בעלה לשעבר בדירת המגורים כחלק מהליכי הגירושין. 5 שנים אחרי, ובטרם רשמה אותן על שמה, הוטל עליהן עיקול על-ידי נושה שטען כי זכויותיו עדיפות על זכויותיה. בית המשפט סבר בדיוק ההפך.
סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה רון סוקול קבע לאחרונה כי גרושתו של בעל חצי מהזכויות בדירה בנהריה רשאית להעביר אותן על שמה בהתאם להסכם גירושין שאושר ביניהם לפני כ-8 שנים. בכך בוטל צו עיקול שהטיל נושה של הבעל לשעבר על זכויותיו עקב חוב של כ-250 אלף דולר. טענות הנושה כי הסכם הגירושין היה פיקטיבי וכי זכויותיו גוברות על אלה של האישה נדחו.
ב-2011 אושר הסכם גירושין בין בני זוג שקבע בין היתר האישה תקבל את זכויותיו של הבעל בדירת המגורים ואילו הגבר יקבל עסק ושני נכסי נדל"ן אחרים.
עד 2017 לא הצליחה האישה להעביר את הזכויות על שמה מאחר שרבצו עליהן שעבודים עקב חובות לעירייה ולבנק. לאחר שהצליחה להסדיר את החובות היא גילתה כי שנה קודם לכן רשם חבר טוב של בעלה עיקול על זכויותיו בטענה כי הלה חייב לו 250 אלף דולר שהעניק לו כהלוואה לצורך רכישת מגרש.
בעקבות זאת פנתה האישה לבית המשפט כדי שיצהיר עליה כבעלת מלוא הזכויות בדירה ויסיר את העיקול. האישה טענה כי הסכם הגירושין קדם לעיקול ולכן זכויותיה גוברות על אלה של החבר (הנושה).
לעומתה, טען הנושה כי הסכם הגירושין נכרת למראית עין כדי להבריח את נכסי הבעל מפני נושיו, וכי ממילא זכויותיו עדיפות משום שהמבקשת קיבלה את הדירה במתנה ונהגה בחוסר תום לב בכך שלא רשמה אותן על שמה במשך שנים.
ההסכם קודם בזמן
סגן הנשיא סוקול לא הסכים עם הנושה. השופט קבע כי הנושה לא הוכיח שהסכם הגירושין פיקטיבי, שכן העובדה שבני הזוג נקלעו למשבר אמיתי בעקבות בגידתו של הבעל עולה מההליכים שהתנהלו ביניהם בזמנו וכן מהליכים שניהלה לאחר מכן בת זוגו החדשה של הבעל.
השופט הוסיף והתייחס לטענת הנושה כי ההסכם לא שוויוני מאחר שהבעל קיבל זכויות בשווי עשרות מיליוני שקלים בעוד האישה קיבלה בסך הכל חצי דירה ורכב. בהקשר זה נקבע כי שווי הזכויות של הבעל לא הוכח וכי ממילא אין להתערב בשיקולים השונים של בני זוג במסגרת הסכם שכזה, שכן פעמים רבות מעדיפים בני זוג לוותר על נכסים כדי להתגרש כמה שיותר מהר.
עוד נקבע כי אין שום ראיה המעידה על כך שהמבקשת ידעה על חובותיו של בעלה וסייעה לו להבריח נכסים, בפרט כשתיק ההוצאה לפועל נגדו נפתח כ-5 שנים לאחר הגירושין.
בהמשך, השופט קבע כי זכויותיה של המבקשת גוברות על זכויותיו של הנושה לנוכח העובדה שהסכם הגירושין נכרת לפני העיקול. השופט ציין כי אמנם לו המבקשת הייתה מקבלת את הזכויות במתנה ונוהגת בחוסר תום לב המצב היה הפוך, אלא שלא אלה פני הדברים. ראשית, משום שהמבקשת קיבלה הדירה בתמורה לוויתור על נכסים אחרים מתוך הרכוש המשותף, ושנית, משום שהעיכוב ברישום הזכויות נבע מהקושי למחוק את השעבודים.
לפיכך נקבע כי המבקשת זכאית להעביר על שמה את מלוא הזכויות בדירה והנושה חויב לשלם לה הוצאות משפט של 15,000 שקל.
עו"ד אורית תובל פרידמן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.