האם טענה כי יש לפטור אותה מהתחייבותה לחזור לגור בקרבת האב כיוון שהוא איש אלים ואובססיבי המסכן את בתם. אלא שגרסתה קרסה במהלך המשפט.
בית משפט למשפחה בירושלים הורה לאחרונה לאם לילדה כבת 5.5 לקיים את התחייבויותיה בהסכם הגירושין ולחזור מהצפון לאזור ירושלים – כדי שהילדה תהיה בקרבת אביה. השופט הבכיר שלמה אלבז דחה את תביעתה לביטול ההתחייבויות לאחר שקבע כי גרסתה לגבי היותו של האב אלים ואובססיבי אינה נכונה, ונוכח התרשמותה החד-משמעית של מומחית מטעם בית המשפט כי הקשר בין הילדה לבין אביה חם, קרוב ואוהב, והמרחק הרב ביניהם עשוי לפגוע בו.
האם, בת למשפחה חרדית, הכירה לפני כעשור בחור מוסלמי, התאסלמה ונישאה לו. השניים התגורר יחד בירושלים וב-2014 הביאו לעולם בת. כשנה לאחר מכן עזבה האם את הבית ועברה להתגורר בצפון, במרחק של כ-150 קילומטר משם.
בתחילת 2016 חתמה על הסכם גירושין שאושר בבית המשפט למשפחה. בהסכם נקבע בין היתר כי המשמורת על הילדה תהיה אצלה אך היא מתחייבת לעבור בתוך 10 חודשים לגור במרחק מרבי של 35 קילומטר מירושלים, ולהרחיב את המפגשים עם האב.
בפועל, האם סירבה לעזוב את הצפון והגישה תביעה לביטול סעיפים אלה בהסכם. היא טענה בין היתר כי היא חוששת לשלום בתה כיוון שהאב אלים, מתעלל, ומשתייך למשפחה של טרוריסטים.
טענה מרכזית נוספת הייתה כי בצפון הצליחה להשתקם וכיום היא מועסקת בעבודה מעצימה ויציבה, המעניקה לה כוחות נפשיים ומאפשרת לה לגדל את בתה בביטחון, שלווה ואהבה.
האב, שהגיש תביעה לאכיפת ההסכם, הציג גרסה שונה לחלוטין. הוא טען שהאם מנסה להשתמש בכל תירוץ אפשרי כדי לחמוק מהתחייבויותיה בהסכם שנחתם אחרי משא ומתן ממושך כשהייתה מיוצגת.
האב הכחיש בתוקף את הטענות לגבי אלימות. הוא הבהיר שהקשר בינו לבין בתו חם וקרוב וטען כי האם לא רשאית לפגוע בזכותו ההורית ובטובת בתם.
עסוקה בצרכים שלה
השופט הבכיר שלמה אלבז הגיע למסקנה כי טובתה של הקטינה לגור בקרבת האב, כפי שנקבע בהסכם. ראשית, הוא הסיר מעל הפרק את טענת האלימות שלא הוכחה בשום צורה. כך, בניגוד לטענות האם בדבר החשש הרב מהאב והסכנה לילדה, הוכח כי כשהיה לה נוח השאירה אותה אצלו ימים רצופים ואילו כשפחות התאים לה התחמקה מקיום המפגשים.
לכך הצטרפו גם חוות דעת של פסיכולוגית שמינה כמומחית בתיק, ששללה התנהגות אלימה מצד האב. נהפוך הוא, היא חזרה וציינה כי הקשר בינו לבין הילדה חזק ומשמעותי, תיארה לחיוב את התנהלותו עמה והבהירה שהקשר עלול להיפגע מאוד אם האם תמשיך לגור בצפון.
עוד ציין השופט כי בעדותה לא היססה האם להצהיר על כוונתה לדלל את המפגשים עם האב ולהילחם בו בנושא. דברים אלה, קבע, מעלים חשש ממשי שהקשר יתמסמס אם הילדה תתגורר במרחק רב.
שנית, התברר כי העבודה המעצימה של האם התבצעה פעם בחודש מהבית והסתיימה במהלך הדיונים. בנסיבות אלה, השופט לא שוכנע שהישארותה בצפון הכרחית לשיקום חייה.
בתוך כך הזכיר השופט כי ההסכם עליו חתמה גובש לאחר משא ומתן, עבר שינויים, הבהרות ותיקונים – חלקם לבקשתה – ואושר רק לאחר שבית המשפט וידא שהצדדים מבינים את משמעותו והשלכותיו.
לפיכך תביעת האם נדחתה ואילו תביעת האב התקבלה. השופט אלבז הורה לאם לעבור דירה בתוך 60 ימים וחייב אותה בהוצאות משפט של 15,000 שקל בתוספת מע"מ.
עו"ד חגית זיו
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.