הסכם הממון החריג את בית המגורים של הבעל מלפני הנישואים. טענת האישה לשיתוף בנכס נדחתה ונקבע שאין לה זכויות בו, למעט מחצית משווי הרחבת הבית שבוצעה בזמן חייהם המשותפים
בית המשפט למשפחה בקרית גת פסק לאחרונה בתביעה לחלוקת רכוש של בני זוג גרושים שחתמו על הסכם ממון טרם הנישואים. האישה טענה שלמרות ההסכם שקובע כי בית המגורים שייך רק לבעל, המגורים המשותפים בנכס לאורך שנים מלמדים שבפועל הייתה מצדו כוונת שיתוף. השופטת פאני גילת כהן ציינה שמגורים בבית לא מעידים על כך שמדובר בנכס משותף, במיוחד לאור הסכם הממון, ולכן הוא לא יחולק. עם זאת נקבע ששווי הרחבת הבית שנעשתה בזמן הנישואים תחולק בין הצדדים.
הצדדים היו נשואים זה לזו במשך 16 שנים עד שהתגרשו. במהלך כל חייהם המשותפים התגוררו יחד עם חמשת ילדיהם בבית שהיה בבעלות האיש עוד מלפני הנישואים. לפני שנישאו, השניים חתמו על הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק-דין, בו נקבע שבמקרה של פרידה האישה לא תהיה זכאית לזכויות בבית, וכן במשאית ונגרר של האיש.
לאחר הפרידה נותרה האישה להתגורר בבית עם חמשת הילדים. בתביעת רכוש שהגישה היא טענה שבזמן החתימה על ההסכם לא הייתה מיוצגת ולא הבינה על מה היא חותמת. עוד טענה האישה, כי למרות הסכם הממון האיש נהג כמי שהתכוון לשתף אותה בבית המגורים. כך, הם התגוררו בו יחדיו בשותפות מלאה, והבית הורחב ושופץ מכספים משותפים של שניהם. בנוסף, היא טענה לזכויות בעסק של האיש שהיה מקור הפרנסה היחיד של המשפחה, בעוד שהיא התמסרה לטיפול בילדים ובבית.
האיש טען שההסכם נחתם מרצונם החופשי של הצדדים, והבית נרכש לפני הנישואים מכספו. לדבריו, ההרחבה לבית נעשתה במימון שלו ושל המדינה, שבנתה להם ממ"ד. לגבי העסק טען כי הוא מתנהל באמצעות המשאית והגרר, ומכיוון שאלו הוחרגו בהסכם - זה גם דינו של העסק כולו.
מוציא מתוכן
השופטת גילת-כהן קיבלה את התביעה חלקית. באשר לבית המגורים, היא דחתה את טענות האישה נגד תוקפו של הסכם הממון וקבעה שהיה עליה לפנות בתביעה מתאימה לביטולו. השופטת ציינה שלא ניתן לקבוע שעצם המגורים המשותפים בו מלמד על כך שהייתה כוונה לשיתוף או חלוקה בנכס. מסקנה שכזו מבטלת למעשה את הוראות הסכם הממון.
בנוסף, השופטת שוכנעה שהאישה שהיא הבינה לכל אורך הנישואים שהדירה בבעלות האיש ומעדותה עלה כי היא למעשה עותרת לקבל את שווי מחצית ההשבחה של הבית. בעניין זה היא שוכנעה שהצדדים לקחו יחד הלוואה ומימנו את הרחבת הבית במשותף.
משכך נקבע שלאישה אין זכויות בבית, אולם היא זכאית למחצית משווי ההרחבה בסך 75,000 שקל.
בנוגע לעסק, השופטת קבעה כי אף שאין ספק שהמשאית והנגרר הוחרגו בהסכם הממון, אולם העסק עצמו לא הוחרג, ולמרות שהוא הוקם טרם הנישואים, העסק פרנס את המשפחה במאמץ משותף של האישה - ולכן היא זכאית לחצי משוויו.
בנוסף נקבע שהאישה זכאית לסכום של 130,000 שקל בגין השבחת המשאית והנגרר במהלך הנישואים ו-80,000 שקל עבור חובות שנשא האיש במהלך הנישואים. בתוך כך, לטובת האיש נפסק סכום של 140,000 שקל בגין מחצית משווי ג'יפ שנרכש במהלך הנישואים ונרשם בבעלות האישה.
- ב"כ האישה: עו"ד גיל שחף
- ב"כ האיש: מקסים ליפקין
עו"ד נטלי זץ - חורש
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.