תושב חוזר ניסה לקבל פטור מס על משכורת בדרך יצירתית

בית המשפט העליון דחה ערעור של ישראלי שחזר לגור בארץ אחרי שנים בחו״ל. הנישום טען כי יש להתייחס להסכם העבודה שלו מול חברה אנגלית כ״נכס״ ולזכות אותו בפטור ממס אך הפרשנות נדחתה

השופט עופר גרוסקופף דחה לאחרונה ערעור שהגיש ישראלי שחזר לארץ ב-2007. הנישום טען שמגיע לו פטור על הכנסותיו מכיוון שהוא מועסק על ידי חברה שבסיסה באנגליה. במסגרת הערעור הוא ביקש לאמץ פרשנות מרחיבה למונח ״נכס״ בפקודה כך שיכלול גם הסכם עבודה שיש לו זיקה לחו״ל. השופט דחה את הפרשנות וקבע כי הסיווג הנכון הוא הכנסה מעבודה, מאחר והנישום עוסק בעיקר בישראל הרי שאין בסיס לפטור.

פקודת מס הכנסה מעניקה לתושבים חוזרים (ששהו מעל עשור בחו״ל) פטור ממס למשך 10 שנים על הכנסות שמקורן מחוץ לישראל.

כדי להנות מהפטור יש לעמוד באחת משתי חלופות: הכנסה שהופקה או צמחה מחוץ לישראל או הכנסה שמקורה בנכס שנמצא מחוץ לישראל.

במקרה פסק הדין, הנישום נולד בישראל בשנת 1952 ועבר לחו״ל בשנת 1987. רוב השנים התגורר הנישום באנגליה ובשנת 2007 חזר ארצה. בשנת 1995 התקשר הנישום בחוזה עבודה עם חברת בת של תאגיד אמריקאי שבסיסה באנגליה ומתמחה באספקת מוצרים, שירותים ופתרונות בתחום האחסון והגנת המידע. עד שנת 2004 הוא עסק בפיתוח מוצרים עבור החברה. בשנת 2004 נחתם עמו חוזה חדש לפיו הועסק כמנהל מכירות אזורי והוא פעל בשם החברה ב-9 מדינות, ביניהן ישראל.

עם חזרתו לארץ הוא המשיך בתפקידו כמנהל מכירות אזורי. את רוב העבודה ביצע מישראל ובמקצת מהימים שהה בחו״ל.

הנישום הגיש לפקיד השומה דוחות מס הכנסה ביחס לשנים 2007-2011 וביקש להחיל את הפטור על הכנסתו ממשכורת, תוך שהצהיר כי רק כ-36% מתוך הכנסותיו הופקו בישראל וחייבות במס.

פקיד השומה קבע כי מאחר שהאיש עובד במשרדי החברה בישראל וכל לקוחות החברה הם ישראלים אין בסיס לפטור. יחד עם זאת, ולפנים משורת הדין ייחס פקיד השומה חלק מהכנסותיו לחו"ל על פי יחס ימי שהייתו בחו"ל לימי שהייתו בישראל.

ערעור שהגיש הנישום לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד נדחה. 

בערעור לבית המשפט העליון ביקש הנישום להורות כי כלל הכנסותיו בשנות המס הרלוונטיות פטורות ממס. לטענתו מאחר שבסיס החברה באנגליה והיא משלמת את משכורתו, יש לראות בהכנסתו ככזו המופקת מ״נכס״ בחו״ל. לדבריו, יש לתת למונח ״נכס״ פרשנות מרחיבה הכוללת כל סוג של זיקה לנכס, ובכלל זה זיקתו לחברה בה הוא מועסק ולחוזה העבודה המסדיר את העסקתו בה.

פקיד השומה טען מנגד כי מדובר בהכנסות מעבודה וכלל אין רלוונטיות לחלופה המתייחסת ל״נכס״. לדבריו, יש לראות ב״מקום ביצוע העבודה״ את המקום בו צמחה ההכנסה ובמקרה זה מדובר בישראל. 

שאלת המקור

השופט עופר גרוסקופף דחה את הפרשנות המרחיבה שהציע המערער. השופט הפעיל מבחן פרשני דו שלבי שלפיו בשלב ראשון יש לקבוע מהו המקור אליו יש ליחס הכנסה מסוימת, ורק לאחר מכן לקבוע האם ההכנסות מכוחו הופקו מחוץ לישראל או שמקורן בנכס שמחוץ לישראל.

השופט הבהיר שמבחינה מעשית משמעות מבחן זה הוא שהכנסות אקטיביות, אשר המקור להן הוא מאמץ מתמשך של הנישום (כגון הכנסה מעבודה או מעסק), אינן מהוות הכנסות שמקורן בנכסים. לעומת זאת, הכנסות פסיביות, הנובעות מרכושו של הנישום ולא ממאמציו, יהיו לרוב כאלה "שמקורן בנכסים". 

בהתאם, קבע השופט כי מלוא הכנסתו של המערער היא הכנסת עבודה שלפי טבעה אינה מסוג ההכנסות שמקורה בנכס וחלופה זו כלל לא רלבנטית לגביה. 

בנסיבות אלה נדחה הערעור והמערער חויב בהוצאות של 20,000 שקל.

השופטים ענת ברון וחנן מלצר הצטרפו לתוצאה.

נציין כי רשות המיסים הסכימה ליחס הכנסות לחו"ל עפ"י יחס מספר ימי השהיה בישראל ובחו"ל. במקרים המתאימים יתכן ותסכים גם על מפתח כלכלי אחר.

• ב״כ המערער: עו״ד טארק בשיר 
• ב״כ המשיב: עו״ד עמנואל לינדר, עו"ד רנא חלאילה 

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.