שבע שנים לאחר רצח ראש הממשלה, יצחק רבין, על ידי הרוצח יגאל עמיר, מסתיים החלק הראשון במשפטו של אבישי רביב, מי שמואשם באי מניעת הרצח. הטענה המופנית כלפי רביב היא כי ידע על כוונתו של יגאל עמיר לרצוח את ראש הממשלה אך לא נקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את המעשה.
משפטו של אבישי רביב, פעיל השב"כ שכונה "שמפניה", מתנהל בימים אלה בבית משפט השלום בירושלים. הרכב שופטים שכלל את הנשיא אמנון כהן ואת השופטים אורית אפעל גבאי ואריה רומנוב, הכריע בחודש שעבר במשפט הזוטא. בגדר משפט הזוטא נדונה בקשת המדינה להגיש כראיה מטעמה תמלילי שלוש שיחות שקיימו חוקרי השב"כ עם רביב.
החקירות העומדות במרכז הדיון הן חקירה שבוצעה על ידי חוקר השב"כ "כפיר" בליל הרצח, חקירה שבוצעה על ידי החוקר המכונה "יוני" וחקירה בה נחקר רביב על ידי החוקר "משה". הנאשם, אשר נכנס למתקן השב"כ כ"מקור", כעצור בהסכמה וכמסייע בחקירתו של יגאל עמיר, הפך בשלב מסוים לנחקר ולחשוד בשניים: מעורבות ברצח ראש הממשלה ואי מסירה למפעיליו של המידע שהיה ברשותו ואשר יכול היה למנוע את רצח ראש הממשלה.
סניגוריו של רביב טענו כי בחקירות בהן נחקר רביב גם בחשד למעורבות ברצח עצמו, לא הודיעו לו החוקרים כי עומדת לו זכות השתיקה ולא הזהירו אותו שדבריו עשויים לשמש כראייה נגדו. מטעמים אלה, התנגדו סניגוריו של רביב, להגשת תמלילי החקירות כראיה מטעמה של התביעה.
לטענת הנאשם היה על החוקרים להודיע לו על התנהלות חקירה פלילית באמירה ברורה ומפורשת, והיה עליהם לקיים את החובה המוטלת עליהם בדין ולהודיע לו כי עומדת לו זכות השתיקה. לטענת הנאשם, מחדליהם של החוקרים פסולים, ועל כן אין לקבל כראיה את האימרות אותן מסר ל"יוני" ול"משה".
המדינה טענה שבחקירות האמורות יש כדי לשמש ראיה מפלילה נגד רביב ולכן ביקשה כי האמרות תתקבלנה כראיה. המדינה טענה כי התמלילים מהווים ראיות קבילות על פי סעיף 12(א) לפקודת הראיות בהיותן חופשית ומרצון.
השופטים אורית אפעל גבאי ואריה רומנוב, בדעת רוב (כנגד דעתו החולקת של הנשיא אמנון כהן) דנים תחילה בשאלה האם היתה מוטלת על החוקרים "יוני" ו"משה" החובה להבהיר לנאשם כי השיחות שקיימו עימו היו חקירות פליליות ולהודיע לנאשם כי עומדת לו זכות שתיקה וכי אם ימחל על זכותו וימסור דברים המפלילים את עצמו, ניתן יהיה להשתמש בדברים שיאמר לחובתו. השופטים קובעים כי "אנו סבורים, כי לא היה בסיס אובייקטיבי לשכנועו הסובייקטיבי של הנאשם כי מדובר בבירור פנימי שלא יוביל לנקיטתם של הליכים פליליים, אם כי, כאמור, אנו מוכנים לקבל את טענת הנאשם כי זו היתה הבנתו הסובייקטיבית. עם זאת אנו סבורים, כי לעובדה זו אין משמעות רבה לצורך ענייננו. הטעם לכך הוא, שכפי שעמדנו על כך, העניין העומד במוקד הדיון בשאלת קבילותה של הודאה הוא התנהגות החוקר ולא מחשבתו הסובייקטיבית של הנחקר. "
בהמשך קובעים השופטים כי אכן נפל פגם בהליך החקירה ודנים בשאלה האם פגם זה צריך להביא לפסלותן של האימרות שנרשמו מפיו של הנאשם.
השופטים קובעים כי יש לאזן בין העובדה שהתנהגותם של החוקרים כלפי הנאשם היתה, בעיקרה, התנהגות הוגנת, וכי הם פעלו בתום לב. "החוקרים לא הטעו את הנאשם בצורה מכוונת והם לא הבטיחו לו הבטחות שווא. החוקרים לא הודיעו לנאשם כי הוא נתון בחקירה פלילית כיוון שסברו, בכנות, כי הדבר ברור ונהיר לו לחלוטין. הם לא הודיעו לו כי עומדת לו זכות השתיקה, כיוון שאין דרכם, כחוקרי שב"כ, לעשות כן." מן העבר השני, קובעים השופטים, יש להביא בחשבון את הפגיעה בזכות השתיקה של הנאשם. עם זאת, קובעים השופטים כי הנאשם לא אמר בצורה ברורה ומפורשת כי אילו היה יודע שמדובר בחקירה פלילית, היה מממש את זכות השתיקה. מכאן, קובעים השופטים שלא ניתן לומר כי "עוצמת הפגיעה" בזכות שעמדה לנאשם היתה קיצונית בחומרתה.
לאור זאת קבעו שופטי הרוב כי יש לקבל את תמלילי השיחות כראיות קבילות.
ת.פ. 2070/99 מ"י נ' אבישי רביב
למדור משפט פלילי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.