דייני בית הדין הרבני השתכנעו כי לא מדובר בחולה נפש מסוכן אלא באדם שרמתו השכלית נמוכה. משכך, בני הזוג אמנם צריכים להתגרש בשל חוסר סיכוי לשלום בית אך אין עילה לכפיית גט ולפסיקת מזונות וכתובה.
בית הדין הרבני בפתח תקווה דחה לאחרונה תביעה של אישה לכפות על בעלה להתגרש משום שהסתיר ממנה שהוא סובל ממחלת נפש אך קבע כי שני הצדדים צריכים להתגרש לאלתר בשל היעדר סיכוי לשלום בית. בתוך כך נקבע כי מצבו של הבעל אינו חמור כפי שניסתה האישה לטעון, שכן לא מדובר בחולה נפש מסוכן אלא באדם שרמתו השכלית נמוכה. משכך, החלטתה לעזוב את הבית ולתבוע גירושין שוללת ממנה זכאות למזונות וכתובה.
בני הזוג נישאו לפני כ-3 שנים. כשנה לאחר החתונה, כשהאישה הייתה בחודש החמישי להיריונה, היא עזבה את הבית לאחר שלטענתה בעלה העיר אותה באישון לילה והדליק מצית מול פניה. לדבריה, היה זה מעשה אלים שהכניס אותה לפחדים וחרדות ולכן עברה לבית הוריה. בחלוף זמן קצר היא הגישה בקשה ליישוב סכסוך ולאחר שההליך לא צלח הגישה תביעת גירושין שכללה גם דרישה לתשלום מזונות וכתובה בסך 52 אלף דולר.
האישה טענה כי בעלה הסתיר ממנה שאובחן עם הפרעה נפשית והמידע על עברו התגלה לה רק לאחר שפרצה ביניהם מריבה והם פנו להתייעצות עם מדריך נישואין. לדבריה, בשלב זה התברר כי הבעל לוקה בסכיזופרניה והפסיק את הטיפול התרופתי בסמוך לחתונה.
האישה טענה לפיכך כי יש לה עילות לגיטימיות לגירושין ולתשלום מזונות וכתובה, בהן "מקח טעות" נוכח הסתרת המחלה ופירוד ממושך.
הבעל מנגד סירב להתגרש וטען כי הרב שלו אמר לו לדבוק בשלום בית. הוא ציין כי הוא נמצא כיום בטיפול והפסיכיאטר שלו קבע כי אינו סובל מהפרעה פסיכיאטרית. עוד צוין כי מצבו הנפשי הידרדר בעיקר משום שאשתו לא מאפשרת לו לראות את בנו התינוק. לגבי אירוע המצית, טען הנתבע כי בסך הכל הדליק סיגריה במרחק של שני מטרים מאשתו.
לא חשש מציאותי
לאחר שמיעת עדויותיהם של המטפלים השונים שבדקו את הבעל, קבעו אב בית הדין הרב יגאל לרר והדיינים הרב אריאל ינאי והרב בן ציון הכהן רבין כי הוא אינו סובל ממחלת נפש קיצונית המהווה איום או סכנה לאשתו. הדיינים התרשמו כי בסך הכל מדובר באדם בעל יכולות שכליות נמוכות שתלוי באחרים ואין לו שיקול דעת משל עצמו, אך הוא לא חולה נפש אלים, תוך שהודגש כי מקרה המצית לא הוכח כמעשה אלימות מכוון.
משכך נקבע כי מצבו לא מהווה עילה לכפיית גירושין לפי ההלכה. בהקשר זה ציינו הדיינים כי להתרשמותם בחירת האישה לעזוב את הבית מבלי לתת לבעלה הזדמנות לעבור טיפול נבעה מכך שלא השלימה עם מעשה ההסתרה, שראתה בו הונאה, ולא מתוך חשש מציאותי.
עם זאת, הדיינים ציינו כי בשל מצבו השכלי, הבעל לא מבין שאין עוד סיכוי לשלום בית. נראה כי הוא מתעקש עליו בהשפעת הרב ומשתמש בגט כקלף מיקוח בתיק הסדרי השהות. משכך, יש עילה לצוות על גירושין בטענת "מאיס עליי", אך האישה לא זכאית למזונות וכתובה.
בסיכומו של דבר נקבע כי בני הזוג צריכים להתגרש לאלתר אך ללא כפייה עקב דחיית טענת האישה לעילת "מקח טעות". תביעות המזונות והכתובה נדחו כאמור.
עו"ד שורה אברהמוב רוסברג
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.