בשנת 2010 קנו התובעים בית בשכונת ארנונה בירושלים. כששיפצו אותו, הם גילו לתדהמתם כי הוא נבנה בשיטת הפל-קל המסוכנת ונאלצו להחליף את כל התקרות. בית המשפט קיבל את תביעתם ודחה את טענת המוכרים כי ניתן היה להסתפק בחיזוק בלבד.
בני זוג רכשו בפברואר 2010 בית בן ארבע קומות בשכונת ארנונה היוקרתית בירושלים, תמורת כ-5 מיליון שקל.
לייעוץ בתחום:
עורך דין מקרקעין
לפני שנכנסו לגור בו, הם ערכו שיפוץ נרחב שבמהלכו גילו כי התקרות בנויות בשיטת הפל-קל שהביאה כזכור למותם של 23 בני אדם ולפציעת מאות אחרים ב"אסון ורסאי" ב-2001.
נסערים, הם פנו למוכרים וטענו כי הסתרת פרט מהותי זה היא הטעייה חמורה, ואילו ידעו על כך לא היו קונים את הבית. על אף שנטייתם המידית הייתה לבטל את העסקה, הם הודיעו למוכרים שהחליטו לתקן את הליקוי והם מבקשים מהם לשאת בעלויות.
המוכרים סירבו וטענו כי "לא היה מה להסתיר" וכי ניתן להסתפק בחיזוק התקרות. ניסיון להגיע עמם להסדר לא צלח ולכן ביצעו בני הזוג את מה שהמליץ המהנדס, הרסו את התקרות והחליפו אותן בתקרות קונבנציונאליות.
לאחר סיום העבודות הגישו בני הזוג תביעה בסכום של 3.7 מיליון שקל כנגד המוכרים. הם טענו כי אלה הפרו כלפיהם את חובת הגילוי כשהסתירו את הפגם ועליהם לפצות אותם על עלות התיקון וכן על דמי השכירות ששילמו בתקופת השיפוץ, עגמת הנפש וירידת ערך הנכס.
במהלך הדיונים הנתבעים הודו כי היה עליהם לגלות לתובעים כי הבית בנוי בשיטת הפל-קל אך טענו כי סכום התביעה מופרז וניתן היה להסתפק בחיזוק התקרות הקיימות בעלות של כ-150,000 שקל.
עוד נטען כי לאחר אסון ורסאי עיריית ירושלים ערכה מיפוי של המבנים המסוכנים וביחס לבית זה קבעה שאין צורך בחיזוק. כמו כן, לאחר החלפת התקרות ערכו של הבית ירד בשיעור מינורי של לכל היותר 260,000 שקל.
על רקע הפערים בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, מינה בית המשפט מומחה מטעמו. המומחה ההנדסי קבע בדומה לעמדת מומחה הנתבעים כי לא היה צורך בפירוק התקרות והחלפתן.
"משקע פסיכולוגי עמום"
השופטת גילה כנפי-שטייניץ מבית המשפט המחוזי בירושלים דחתה את עמדת המומחה מטעם בית המשפט לאחר שקבעה כי הוא לא ערך בדיקות עצמאיות והציע שיטת חיזוק שאינה תקנית.
השופטת העדיפה את חוות הדעת של התובעים וקבעה כי הם היו רשאים להחליף את התקרות. היא הסבירה כי בניגוד למומחה מטעם התובעים, המהנדס מטעם הנתבעים לא ביקר בבית וביסס את חוות דעתו על סמך בדיקת בית השכנים. עוד לדבריה, הנתבעים לא ביצעו "בזמן אמת" את הבדיקות הנדרשות כדי להוכיח שניתן היה להסתפק בחיזוק התקרות, אף שניתנה להם ההזדמנות לעשות כן.
עם זאת השופטת התרשמה כי סכום הפיצוי שנתבע מופרז ביותר והתובעים "העמיסו" על עלות התיקון עבודות רבות שהיו קשורות לשיפוץ שתכננו לעשות ממילא.
עוד קבעה השופטת כי לאחר התיקון ערכו של הבית ירד בכ-2% בשל "משקע פסיכולוגי עמום" על רקע הידיעה שבעבר היה בו פל-קל ומכיוון שבית השכנים הצמוד בנוי עדיין בשיטה זו.
השופטת פסקה לטובת התובעים פיצוי גם בגין עגמת נפש ודמי השכירות שהוציאו ובסך הכל 1,088,796 שקל, בתוספת 150,000 שכ"ט עו"ד ותשלום הוצאות המומחים.
- ב"כ התובעים: עו"ד דרור גדרון
- ב"כ הנתבעים: עו"ד יצחק שמידט
* עורך דין שמואל גרוסמן עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.