משרד הפנים קבע שהקשר בין הישראלית לאזרח חוף השנהב פיקטיבי והורה לו לצאת מישראל, אך בית המשפט לעניינים מנהליים התרשם אחרת והורה למשרד הפנים לתת לו מעמד
בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים והורה למשרד הפנים לתת מעמד לאזרח זר מחוף השנהב שנישא לישראלית בקפריסין. בני הזוג פתחו בהליך מול משרד הפנים לשם קבלת מעמד עבור האיש, ונדחו בנימוק שהקשר ביניהם אינו כנה ומדובר ביחסים פיקטיביים לצורך קבלת מעמד. לאחר שבית הדין לעררים הותיר את ההחלטה על כנה, ערעור שהגישו השניים לבית המשפט המחוזי התקבל. השופטת מיכל אגמון-גונן התרשמה שמערכת היחסים כנה ואמיתית. היא קבעה שנפלו פגמים בהחלטת משרד הפנים, וחייבה אותו להעניק לבן הזוג אשרת שהייה עד לקבלת מעמד של קבע.
המערערים, ישראלית (56) ואזרח זר מחוף השנהב (43) הם בני זוג נשואים. המערער הסתנן לישראל בשנת 2007. בקשה למקלט שהגיש נדחתה אך הוא המשיך לשהות בארץ כחוק במסגרת הגנה קבוצתית שניתנה לאזרחי חוף השנהב בישראל והסתיימה בשנת 2011.
בשנת 2011 השניים נפגשו, החלו לבלות יחד והפכו לזוג. כשנה לאחר מכן הגישו לרשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים בקשה למתן מעמד למערער מכוח חייהם המשותפים. משנת 2013 בקשתם נבחנה כל שנה מחדש, נערכו להם מספר ראיונות לבחינת כנות הקשר ואשרתו הזמנית של המערער הוארכה מעת לעת. בשנת 2018 התחתנו בני הזוג בקפריסין וביקשו להסב את ההליך להליך של קבלת מעמד מכוח נישואים. נערך להם באותה שנה ראיון נוסף ובקשתם סורבה לראשונה בנימוק של התרשמות שלילית מכנות הקשר.
בשנת 2019 דחתה רשות האוכלוסין את בקשתם באופן סופי מחמת אי כנות הקשר והעדר חיים משותפים ונקבע שעל המערער לצאת מישראל.
ערעור שהגישו על דחיית בקשתם לבית הדין לעררים נדחה בנובמבר 2020 והמערער התבקש לצאת מישראל תוך 60 ימים.
בעקבות זאת הגישו בני הזוג את הערעור לבית המשפט המחוזי. הם טענו שסיפקו שפע של ראיות לכנות הקשר אך הרשות נתנה משקל מכריע דווקא לפרטים שאינם מהותיים. בערעור הם סיפקו הסברים לסתירות שכביכול עלו מהראיונות שנערכו עם כל אחד מהם בנפרד, וטענו שהריאיון האחרון שנערך להם ארך שעות ארוכות והיה בעל אופי תוקפני.
הרשות טענה מנגד שהמערער הסתנן לישראל והצהיר שהגיע לעבוד, אולם ניסה להשתקע בארץ בכל דרך. עוד נטען שאין כל פגם בהחלטת בית הדין לעררים שבחן את המקרה בצורה יסודית.
סתירות לא מהותיות
השופטת אגמון-גונן קיבלה את הערעור. היא בחנה את הראיונות שנערכו עם המערערים וקבעה שהרשות ליקטה דווקא את הסתירות שהיו בתשובות המערערים - אף שרובן ניתנות ליישוב בקלות - בניסיון לבסס את הטענה שהשניים אינם מנהלים מערכת זוגית כנה ואמיתית. זאת, בעוד שמהראיונות עולה שהשניים יודעים אינספור פרטים זה על זו.
השופטת התרשמה שמדובר בזוגיות כנה ואמיתית, והסבירה כי הם חולקים משק בית משותף, יודעים פרטים אחד על השנייה, מבלים וחוגגים חגים יחד ועוד.
השופטת דחתה את הטענה שהמערער ניסה להשתקע בישראל בכל דרך וציינה שדווקא הגשת הליכים שונים מצידו מעידה שהוא פעל להסדיר שמעמדו בישראל יהיה חוקי.
השופטת מצאה מספר פגמים בהתנהלות הרשות, בניהם העובדה שהיא לא בחנה מכתבים ממכרים ובני משפחה של בני הזוג המעידים על טיב הקשר בניהם.
נקבע שהרשות תעניק למערער מעמד של תושב ארעי עד למעמד קבע בישראל לפי נוהל הרשות.
הרשות חויבה בהוצאות המערערים שכ"ט עו"ד בסך 70,000 שקל לאור ההליכים הרבים שנאלצו לנקוט.
- ב"כ המערערים: עו"ד תומר ורשה ועו"ד מורן גור
- ב"כ המשיבה: עו"ד אלה גלילי-סחר
עו"ד אלכס זרנופולסקי
עוסק/ת ב-
חוקתי ומנהלי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.