הבעל הקים עסק של נגרות שנוהל באמצעות שתי חברות. לאחר שהעביר את כל המניות לשניים מילדי הזוג תבעה האישה הכרה בזכויותיה. ביהמ״ש קבע שיש לה זכויות שוות בחברות מכוח חזקת השיתוף.
ב-2015 העביר אב לשניים מילדיו את החברות שבבעלותו. אשתו, אמם של הילדים, הגישה תביעה בה דרשה הכרה בזכויותיה השוות בעסק. תביעתה התקבלה ונקבע כי 50% מהמניות שלה. לאחרונה דחה בית המשפט המחוזי את ערעור הבעל אך החזיר את הדיון לערכאה הקודמת כדי שיצרף את הילדים להליך ויבחן האם עדיף שמימוש הזכויות יהיה בכסף.
בני הזוג נישאו ב-1954 והביאו לעולם 11 ילדים. במהלך השנים הקים הבעל נגריה שעסקיה הוסדרו בשתי חברות. 99% מהמניות נרשמו על שם הבעל ו-1% על שם האישה. הבעל ניהל את החברות והאישה התרכזה בטיפול בילדים ובבית.
לפני כשנתיים העביר הבעל את כל מניותיו לשניים מהילדים במתנה. כשלושה חודשים לאחר מכן הגישה נגדו האישה תביעה בבית המשפט למשפחה בבאר שבע. היא טענה כי בשנים האחרונות החלו שני הילדים לחרחר ריב בין בני המשפחה תוך שהם משכנעים את אביהם להעביר לידיהם את המניות כדי לנשל אותה מחלקה בעסק.
האישה ביקשה להצהיר שהיא שותפה מלאה בשתי החברות.
בית המשפט קיבל את התביעה על בסיס חזקת השיתוף. הוא קבע שהעברת המניות חלה רק על חלקו של הבעל וש-50% מהמניות בחברות שייכות לאישה.
הבעל ערער על ההחלטה. הוא טען שלא התקיים ״מועד קריטי״ לחלוקת המניות לפי חזקת השיתוף שכן הצדדים עדיין חיים יחד ואין סכנה להמשך הנישואין.
עוד נטען כי האישה הסכימה להעברת המניות. לדבריו, היא לא טיפלה בענייני הרכוש והסמיכה אותו לנהל את העסק כך שאינה יכולה להתכחש להעברה בדיעבד. כמו כן, היא חתמה על תקנוני החברות בהם הסכימה לכך שהחברה תהיה בבעלותו.
הבעל הוסיף כי העביר את המניות לילדים מתוך היגיון כלכלי לאחר שאלה התחייבו שידאגו להוריהם עד יומם האחרון.
האישה השיבה כי המהלך בוצע מתוך כוונה לגזול ממנה את רכושה. לדבריה, הבעל לא היה מוסמך לתת במתנה לילדיהם את חלקה במניות ללא הסכמתה המפורשת. היא הוסיפה שעסקת המתנה יצרה ״מועד קריטי״ שבו התגבשה חזקת השיתוף.
אירוע דרמטי
השופטת גאולה לוין מבית המשפט המחוזי בבאר שבע דחתה את הערעורים בכל הקשור לתחולתה העקרונית של חזקת השיתוף. לדבריה, העדויות מלמדות כי הצדדים ניהלו חיים של הרמוניה ומאמץ משותף וחלה עליהם הנורמה הבסיסית שלפיה הם נחשבים לשותפים בעסק שהוקם תוך כדי החיים המשותפים.
היא ציינה כי הבעל לא הביא כל ראיה התומכת בטענה שלא חל שיתוף ביחס לעסק ואופן רישום המניות כשלעצמו אינו מוכיח כוונה ליצור הפרדה רכושית.
עוד קבעה השופטת כי העברת המניות לילדים היוותה ״אירוע כלכלי דרמטי״ שגיבשה את השיתוף הזוגי בעסק.
עם זאת, השופטת קבעה שמאחר שהילדים לא היו צד להליך, הקביעה שהאישה היא בעלים של חצי מהמניות אינה יכולה לעמוד על כנה. עוד היא ציינה שעל רקע הסכסוך בין הצדדים, הקניית המניות בפועל לאישה יכולה להיות בעייתית ולהפריע לניהול העסק. בנסיבות אלה, יש לשקול להגשים את השיתוף דרך תשלום שווי המניות.
לפיכך החזירה השופטת את הדיון לבית המשפט למשפחה כדי שיקבע את אופן יישום הלכת השיתוף תוך צירוף הבן והבת.
השופטים שרה דברת וגד גדעון הצטרפו לפסק הדין.
- ב״כ המערער: עו"ד משפחה יואל יוספי
- ב״כ המשיבה: עוה"ד צבי בר נתן, יאיר שיבר, דורון שיבר ואפרת קלש-משען
עו"ד אלימלך יערי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.