עקבותיו של רכב היוקרה נעלמו מבלי שהמוכרת קיבלה את התשלום. היא זכתה בפיצויים של כרבע מיליון שקל על רשלנותו של פקיד הדואר, שלא סימן בטופס שהוצגו בפניו ייפוי כוח ותעודת הזהות של המוכרת.
דואר ישראל חויבה לאחרונה בפיצויים של כ-250 אלף שקל על רשלנות בהעברת רישום בעלות על רכב יוקרה מסוג BMW ללא נוכחות המוכרת ומבלי שהוצגו ייפוי כוח ותעודת הזהות שלה כנדרש בטופס משרד התחבורה. השופט אבי סתיו מבית משפט השלום בראשון לציון קבע כי התנהלות זו אפשרה את העברת הרכב והיעלמותו לפני שהמוכרת קיבלה תשלום מלא. עם זאת, בסכום הפיצוי נלקחה בחשבון רשלנותה התורמת במסירת הרכב לרוכש על אף סימנים מחשידים.
ביולי 2017 חתמו המוכרת והרוכש על זכרון דברים למכירת הרכב תמורת 450 אלף שקל. הרוכש שילם 48 אלף שקל במזומן ואת היתרה בשיקים של גורמים שונים. באותו מעמד הרכב נמסר לרוכש פיזית אך נקבע כי העברת הבעלות תתבצע אחרי שהשיקים ייפרעו.
אלא שהשיקים חזרו, הרכב נעלם, ובדיעבד התגלה כי הבעלות בו הועברה באחד מסניפי הדואר לבחורה בשם טיפאני ולאחר מכן לעוד 5 אנשים שונים.
בתביעה שהגישה בעקבות זאת טענה המוכרת לרשלנות בכך שחברת הדואר אפשרה לבצע את העברת הבעלות ללא הסכמתה וידיעתה.
התובעת הפנתה לכך שבטופס העברת הבעלות לא סומן שהוצגו בפני פקיד הדואר ייפוי כוח מקורי ותעודת הזהות שלה, ולמעשה ברור שלא הוצגה תעודת זהות משום שהיא מעולם לא מסרה אותה לרוכש. לדברי התובעת, כתוצאה מהעברת הבעלות עקבותיו של הרכב נעלמו. על כן היא תבעה פיצויים בגובה התשלום החסר – 402 אלף שקל.
מנגד טענה חברת הדואר כי הפקיד ביצע את המוטל עליו כפי שהוא נוהג לעשות כדרך השגרה וגם אם לא הקפיד על מילוי הטופס אין זה מוכיח שהמסמכים לא הוצגו. ייתכן כי היו מזויפים אלא שהעובדים שלה אינם מומחים לאיתור זיופים.
עוד נטען כי העברת הבעלות בדואר היא הצהרתית בלבד כשלמעשה מי שהעבירה אותה בפועל היא התובעת, שנהגה בחוסר אחריות כשמסרה את הרכב על סמך המחאות ללא כיסוי.
הכתובת על הקיר
השופט אבי סתיו קבע כי פקידי דואר אכן לא אמורים לגלות זיופים אך הם כן מחויבים לדרוש את המסמכים הנדרשים על פי טופס משרד התחבורה.
"כאשר מוכר הרכב הוא אדם פרטי, הנהלים מחייבים, בין היתר, כי יוצגו בפני פקיד הדואר ייפוי כוח מקורי ותעודת זהות של מוכר הרכב. על פקיד הדואר להקפיד על כך הקפדה יתרה, ולא לבצע רישום של העברת בעלות ככל שהמסמכים אינם מוצגים. כמו כן, עליו לתעד במקום המיועד לכך את הצגתם של המסמכים האמורים ואת ביצוע הבדיקות הנדרשות", נכתב.
במקרה הנוכחי, הפקיד לא קיים אחר הדרישה המינימאלית הזו וחברת הדואר לא הוכיחה שהמסמכים הוצגו, ומכאן שהתרשלה.
עם זאת, השופט הסכים שלתובעת הייתה תרומה ממשית להתרחשות הנזק נוכח התעלמותה מסימנים מחשידים סביב העסקה. "כמעט שניתן לומר שהכתובת היתה על הקיר", כתב וקבע כי לתובעת 40% אשם תורם.
בסיכומו של דבר חויבה חברת הדואר לשלם לתובעת כ-250 אלף שקל בכפוף להעברת הזכויות ברכב לידיה. במידה שהרכב יאותר, יחלקו התובעת והדואר בתמורה (60% לדואר, 40% לתובעת). כמו כן, חויבה הדואר באגרת משפט יחסית ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד מיכל נבון
- ב"כ הנתבעת: מירה פיצ'חדזה, עו"ד נזיקין
עו"ד שגיב לוי
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.