בית המשפט קבע שעובד שנפגע בידו הדומיננטית ממסור דיסק חשמלי יפוצה ביותר מ-620 אלף שקל על הנזקים הגופניים והנפשיים שנגרמו לו בעקבות תאונת העבודה. טענת המעסיקה כי העובד הסתכן מרצון נחלה כישלון חרוץ.
לפני כ-3 שנים עובד מפעל "אלוקל" שבקריית חיים נחתך ביד ממסור שולחני ונפגע באורח קשה – גופנית ונפשית. לאחרונה, בית משפט השלום בחיפה הכריע בתביעה שהגיש נגד המעסיקה. השופט אבישי רובס פסק לעובד פיצויים של כ-620 אלף שקל תוך שציין כי נפרשה בפניו "תמונה עגומה" באשר למצב הבטיחות והגהות במפעל. רוב הפיצויים ישולמו על ידי ביטוח לאומי, והמעסיקה תישא ביתרה, שמסתכמת בכ-200 אלף שקל.
התובע (53) עבד במפעל בסך הכל 7 חודשים כשנחתך מדיסק של מסור שולחני שפגע בשתיים מאצבעותיו. ביטוח לאומי הכיר בו כנפגע עבודה והעמיד את הנכות הקבועה שלו על 51% בתחומי האורתופדיה והנפש.
הפועל טען שהתאונה הייתה נמנעת לו הדיסק היה ממוגן והוא היה מקבל הדרכה ראויה בהתחשב בחוסר הניסיון שלו בעבודה עם מסור כזה.
בתחילה, החברה כפרה לחלוטין בהתרחשות התאונה. מאוחר יותר, היא הסכימה להכיר באירוע ובאחריותה, אם כי ביקשה לייחס לתובע אשם תורם משמעותי משום שלטענתה הוא הסתכן מרצון ופעל בניגוד להנחיות.
אולם השופט רובס התייחס ארוכות לשורת המחדלים שהתגלו במפעל בהקשר של התאונה. ראשית, היעדרו של מגן על גבי דיסק החיתוך נחשב להפרה של פקודת הבטיחות בעבודה. שנית, התובע – שכזכור היה חסר ניסיון – לא עבר הדרכה כלשהי לעבודה עם המסור, וגם לא תדרוך או הוראות בטיחות וזהירות.
סיכון ממשי של העובד
כמו בפסקי דין רבים שעוסקים בתאונות עבודה, השופט הקדיש פסקה ארוכה לחובות המעביד לספק לעובד סביבת עבודה בטוחה, להנחיל לו שיטת עבודה ראויה, לתת לו אמצעי מיגון וכלי עבודה מתאימים, ולפקח שהוא פועל בהתאם להנחיות.
במקרה הנוכחי התמונות מהמפעל וחוות דעת של מומחה בטיחות העלו לדברי השופט, "... תמונה עגומה של הפרת כל חובת זהירות שהיא כלפי התובע, תוך סיכון ממשי שלו".
לפיכך השופט מצא כי מלוא האחריות מוטל על החברה, ובתוך כך דחה את טענתה לאשמה תורמת מצד התובע. "שמירה על בטחונו של עובד כוללת בתוכה גם את החובה למנוע ממנו מלבצע פעולות או עבודות מסויימות בהן הוא לא בקיא ואשר יש בהן כדי לסכנו", הדגיש השופט וקבע כי גם אם העובד טעה בלהט העבודה – הוא לא אשם בטעות בהתחשב בנסיבות.
בהמשך השופט בחן את נזקיו הנפשיים והאורתופדיים של התובע, אשר מאז התאונה סובל מהפרעת דחק פוסט-טראומתית (PTSD) וממגבלה בידו הדומיננטית. בנסיבות אלה השופט העמיד את הנכות הרפואית הכוללת שלו על 31% אך את נכותו התפקודית בשיעור גבוה יותר של 40%.
בהקשר זה השופט כתב כי הפגיעה הפיזית בצירוף החרדות מהן סובל התובע פגעו "באופן ניכר" ביכולתו לתפקד, ויש אף להתחשב בכך שאין לו מקצוע מוכר אחר.
בסיכומו של דבר השופט קבע כי נזקיו של התובע מצדיקים פיצויים של 620,967 שקלים על כאב וסבל, הפסדי שכר ועזרת הזולת. מאחר שהביטוח הלאומי שילם וישלם לו 423,151 שקלים, הנתבעת תישא בהפרש (197,816 שקלים) בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 40 אלף שקל.
עו"ד בת-חן טייץ
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.