בני הזוג הגיעו ביוני 2011 לבית החולים "פורייה" בהריון "עודף", כלומר בשלב בו תקופת ההריון הרצויה הסתיימה. ביהמ"ש השתכנע כי הצוות הרפואי התנהל ברשלנות, וייתכן כי ניתן היה להציל את העובר.
האישה אושפזה בבית החולים שליד טבריה מאחר שהגיעה לשבוע 42 להריון. בשל מיעוט מי שפיר ומועד ההריון, בוצע לאישה זירוז אך הוא לא גרם ללידה. לאחר מספר שעות הוחדר לרחמה קטטר אטד – בלון צינורי הגורם להתרחבות הרחם.
בשעת ערב היא נשלחה לחדרה עם הוראה למתן אופטלגין נגד כאבים, והוראה לשלוח אותה למחרת בבוקר לחדר לידה.
לייעוץ בענייני רשלנות רפואית:
עו"ד רשלנות רפואית
באמצע הלילה היא התלוננה בפני אחות על כאבים עזים והשתוללות העובר, אך רופאה לא באה. למחרת בבוקר התגלה הנורא מכל – העובר מת ברחמה, ומאוחר יותר היא ילדה אותו כשחבל הטבור כרוך סביב צווארו.
בעקבות האירוע הטראגי, הגיש הזוג בבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה לפיצויים נגד המדינה – בעלת בית החולים. שני הצדדים העלו שלל טענות והביאו מומחים מטעמם.
התובעים, שיוצגו על ידי עו"ד רחלי צוריאנו, טענו בין היתר כי לנוכח העובדה שמדובר בהריון עודף עם מיעוט מי שפיר, היה צריך לבצע ניטור במהלך הלילה על מנת לשמור על שלום העובר.
כמו כן, טענו התובעים, הצוות לא התייחס לתלונות האישה במהלך הלילה.
עוד טענו התובעים כי הצוות לא הסביר להם על אפשרות אלטרנטיבית כמו לידה בניתוח קיסרי.
המדינה, שיוצגה על ידי עו"ד רפאל גלס, טענה שהצוות הרפואי התנהל במקצועיות. לטענתה, בניטור העוברי שבוצע לא היה אפילו רמז לכריכת חבל הטבור, וכי לנוכח הבדיקות שבוצעו, לא היה צורך בניטור רציף.
עוד נטען, בין היתר, כי לא היה מקום לשקול ניתוח קיסרי, מאחר שהדבר כרוך בסיכונים גדולים יותר.
המדינה הוסיפה כי תיאור התלונות על כאביה של התובעת אינו נכון, מה גם שבדו"ח הסיעודי של משמרת הלילה נכתב "ישנה טוב ללא תלונות".
עמימות עובדתית
השופט יונתן אברהם התרשם שהאישה התובעת מסרה עדות מהימנה, וקבע כי היא אכן התלוננה במהלך הלילה על כאבים אלא שתלונותיה לא תועדו.
אין תיעוד לגבי הסיבה בגינה נתנו לתובעת אופטלגין, לא כתוב מי הרופא שבדק אותה ומהן תוצאות הבדיקה, אין תיעוד על הוצאת הבלון ועל כמות מי השפיר. כל אלה חסרים, העיר השופט, והסביר כי "דלות התיעוד" של בית החולים בעניין זה מחזקת את טענת התובעת.
בנוגע לניטור, השופט קיבל את חוות דעת התובעים שלפיה בנסיבות המקרה – מיעוט מי שפיר, הריון עודף וגם תלונות על כאבים והשתוללות העובר – היה מקום לנקוט זהירות יתר ולבדוק את באמצעות מוניטור.
בנוסף, השופט השתכנע שצריך היה להציע לתובעת את האופציה של ניתוח קיסרי.
בשאלה האם העובר מת כתוצאה מהטיפול הרשלני או לא, השופט הבהיר כי התנהלותו הרשלנית של בית החולים יצרה "עמימות עובדתית", ועל כן לא ניתן לדעת בוודאות את התשובה.
במצב כזה, המשיך השופט, יש לזקוף את המחדל והעמימות "לטובת" התובעים, ועל כן נקבע כי העובר מת בשל רשלנות הנתבעת.
לאחר מכן השופט ניגש לדון בנזקי התובעים, ולבסוף קבע כי המדינה תשלם להם פיצויים בסך 800,000 שקל, בין היתר על הכאב והסבל שנגרמו להם, ועבור הפגיעה באוטונומיה של התובעת.
עוד נקבע כי המדינה תשלם הוצאות משפט בסך 20,000 שקל ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהפיצוי.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.