בית המשפט העליון ממליץ להעלות את גיל הפרישה מעבודה לצורך חישוב הפיצויים של הפסד השתכרות בעתיד
ע"א 7942/99 עזבון המנוח צבי אבני ז"ל ואח' נ' ביטוח ישיר ואח' (ביהמ"ש העליון פס"ד מיום 18/1/01)
המערערת השניה הנה אלמנתו של המנוח צבי אבני ז"ל אשר נפטר כתוצאה מתאונת דרכים אשר ארעה ביום 24.8.95. בית המשפט המחוזי פסק למערערת פיצויים כתלויה במנוח, ועל סכום הפיצויים כפי שנפסק היא הגישה ערעור לבית המשפט העליון.
סכום הפיצויים שנפסק למערערת נקבע על פי שיטת הידות ובהסתמך על מספר נתונים אותם קבע בית המשפט. בהסתמך על נתונים אלה, נערכה חוות דעת אקטוארית על ידי האקטואר שי ספיר, אשר הוגשה לבית המשפט ועל פיה נקבע סכום הפיצויים.
בית המשפט העליון מצא להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי (כב' השופטת הכט) בעניין בסיס השכר של המנוח, ובכך הגדיל את שיעור הפיצויים שנפסק לאלמנה, אך עיקר החידוש בפסק הדין הוא בחוות דעתו של בית המשפט העליון (כב' השופט ת. אור, אליו הצטרפו כב' השופטים ש. לוין וא. ריבלין) הממליץ להעלות את גיל הפרישה של הנפגע לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות מגיל 65 לגיל 70, וזאת נוכח הארכת תוחלת החיים הטבעית והמציאות לפיה תוחלת חיי העבודה מתמשכת במקרים רבים מעבר לגיל 65.
השאלה של גיל פרישה מעבודה העסיקה ומעסיקה רבות את הפסיקה הדנה בקביעת שיעור הפיצויים לתובעים בגין נזקי גוף. לגבי נתונים רבים הקשורים בקביעת פיצויים בגין נזקי גוף, נדרש בית המשפט לעסוק בהערכת אירועים ונתונים אשר טמונים בחיק העתיד. כך גם בשאלה עד איזה גיל צפוי היה, לולא התאונה, שנפגע יעבוד לפרנסתו. בהתחשב בנתון זה ייקבע גובה הפיצוי בגין הפסד כושר ההשתכרות בעתיד. ברור, שבית המשפט אינו יכול לצפות בוודאות עד איזה גיל בדיוק היה נפגע פלוני עובד לפרנסתו לולא התאונה. מקובל, על כן, לסמוך על נתונים כלליים - סטטיסטיים ואחרים - כדי לקבוע מהו הגיל הממוצע המקובל בו פורש אדם מעבודה ולהסתמך על נתון זה כבסיס לחישוב הפיצויים.
כל העוקב אחר הפסיקה בנושא פיצויים בגין נזקי גוף, נוכח בודאי לדעת כי מפסקי דין רבים משתמע כי גיל פרישה של 65 שנים, ולא גבוה יותר, אינו משקף עוד את המציאות. גיל פרישה זה נקבע בעבר על יסוד שני שיקולים: האחד, שגיל הפרישה מעבודה בהסכמי עבודה רבים הוא גיל 65 שנים; והשני, העובדה שבגיל זה זוכים הפורשים מעבודה לגמלת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי. אך האם שתי עובדות אלה מצדיקות את המסקנה, שככלל, לאחר גיל 65 חדלים עובדים להשתכר לפרנסתם?
כב' השופט ת. אור השיב על כך בשלילה, תוך שהוא מציע רפורמה באופן חישוב הפיצויים:
"הנני נוטה לחשוב, שזה מכבר הגיעה העת לריביזיה ...לכך יש להוסיף, שמקצועות רבים בימינו אינם דורשים מאמץ אשר בן 65 שנים אינו יכול לעמוד בו. הפיתוח הטכנולוגי בשנים האחרונות והגדלת קשת ההתמחויות במקצועות רבים, הביאו לכך שהדגש בעבודה הוא יותר ויותר על ידע, מומחיות וניסיון, ופחות על הכושר הפיסי. במצב דברים זה, גורם הגיל משחק תפקיד קטן יותר וגם לבני 65 שנים ומעלה ימצא בנקל מקום עבודה התואם את כישוריהם. לכך יש לצרף גם את המגמה בפסיקה לבטל הפליה בעבודה על רקע גילו של העובד (ראה דנג"צ 4191/87, 4373/92 רקנט אפרים נ' בית הדין לעבודה (טרם פורסם). מגמה זו, כך נראה, עשויה גם היא להביא בעתיד לפרישה מאוחרת יותר של עובדים מעבודה. לכל אלה יש להוסיף גם את הגידול בתוחלת החיים וההתפתחות במדע הרפואה, אשר גם בהם יש לתרום להגדלת אורך שנות העבודה."
כל האמור לעיל מצביע על כך שההנחה שעובד בהגיעו לגיל 65 שנים חדל לעבוד לפרנסתו (אלא אם יוכיח נסיבות מיוחדות הסותרות הנחה זו), דורשת בחינה מחדש.
השופט אור ביקש להדגיש כי בדבריו הוא כיוון להעלות נושא זה על שולחן הדיונים, מבלי שיידרש במקרה זה להכריע בו, אף שקבע בנסיבות העניין שגיל 70 שנים יהיה גיל הפרישה, במקום גיל פרישה של 65 שנים, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.
לפסק דין זה תהיה השלכה על חישוב הפיצויים בכל תביעת נזיקין בה ייתבעו הפסדי השתכרות, בית המשפט העליון המליץ למעשה להעלות את רף הפיצויים מגיל 65 לגיל 70 לפחות, ובמקרים מיוחדים (בעלי מקצועות חופשיים) פתוחה הדרך לטעון שחישוב הפיצויים צריך שייעשה עד גיל גבוה יותר.
כל הזכויות שמורות לאתר המשפט הישראלי פסק דין www.PsakDin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.