ידיעה בלעדית של פסקדין, שפורסמה גם ב-
לפסק הדין בעניין לוי נ' מדינת ישראל- המשרד להגנת הסביבה
קבלן שהערים לוחות אסבסט בסמוך לצרכנייה במושב, הורשע בעבירות אסבסט ונקנס ב-10,000 שקל. הוא ערער על הרשעתו וגזר דינו, בטענה, שסוג האסבסט בו השתמש אינו מזהם. ביהמ"ש העליון דחה את הערעור, לאחר שקבע כי אסבסט מכל סוג שהוא הינו חומר שמסכן את בריאות הציבור.
קבלן שהוזמן בידי האגודה השיתופית של אחד המושבים בארץ, לבצע עבודות פירוק גג אסבסט מהצרכנייה, השאיר את ערימות הלוחות ושברי האסבסט בסמוך לה. בית משפט השלום זיכה אותו במסגרת הליך פלילי שניהל נגדו המשרד להגנת הסביבה.
אולם, המחוזי קיבל ערעור שהגיש האחרון, כך שבסופו של דבר הקבלן הורשע בעבירה של ביצוע עבודות ללא אישור הוועדה הטכנית לאבק מזיק וללא פיקוח מומחה, ובעבירה של אי-סילוק מיידי של פסולת האסבסט המסוכנת.
בית המשפט גזר עליו עונש של קנס בסך 10,000 שקל וחייב אותו להימנע מביצוע עבירות אלו במשך 3 שנים. ערעור שהגיש הקבלן על הרשעתו ועל חומרת העונש נדחה, והוא הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
בין היתר, טען הקבלן, כי סילק את פסולת האסבסט יום אחרי שהניח אותה, וכי על המדינה לדאוג לפינוי האסבסט, ולא לרדוף אחר הקבלנים. בנוסף טען, כי המדינה הייתה צריכה קודם להוציא נגדו צווי סילוק, ורק אם לא היה מקיים אותם, הייתה רשאית להגיש נגדו כתב אישום.
בנוסף טען, כי הסוג "אסבסט צמנט", בו השתמש, אינו רעיל, כיוון שאינו מתפרק לסיבים. לחלופין ביקש הקבלן להקל בעונשו.
סכנה לציבור
השופט סלים ג'ובראן קיבל את הבקשה ודן בה כערעור, אך דחה את הערעור לגופו. לקביעתו, די בכך שהוכח כי הקבלן הניח אסבסט, כדי לקבוע כי עבר על החוק, ואין כל צורך בהוכחה שהאסבסט הספציפי שהונח אינו מוציא סיבים או אינו מסוכן. בכל מקרה, נפסק, כי הקבלן לא הוכיח זאת בחוות דעת רפואית-מדעית.
השופט קבע, כי אמנם, לפי המידע שיש בידינו היום, אסבסט צמנט, העשוי מ 90% מלט ו-10% אסבסט, אינו נחשב למסוכן במצב מוצק, אך עם זאת, במצב פריך, הוא מסוכן כמו כל אסבסט אחר. לכך הוסיף, כי ייתכן שאף היו סיבי אסבסט באוויר, כיוון שהקבלן עצמו הודה שהגג נשרף לפני שהחל בעבודות, והשריפה עשויה לשחרר סיבים.
עוד נקבע, כי לא ניתן לקבל את הטענה, כי היה על המדינה קודם להורות על סילוק המפגע לפני פתיחה בהליך הפלילי. מדובר בשני דברים שונים- בעוד שסילוק המפגע נועד למנוע את הפגיעה בציבור, ההעמדה לדין נועדה לחייב את שמירת החוק ולהרתיע מפני ביצוע עבירות שמסכנות את הציבור.
השופט הזכיר, כי אסבסט הוא חומר מסוכן ביותר, שעלול לגרום למחלות קשות ואף למוות, ולכן מחויבת המדינה לנקוט במדיניות של זהירות מוגברת בכל הנוגע אליו, בפרט כשעדיין לא ידועים כל הנזקים שהוא עלול לגרום.
לבסוף נפסק, כי אין להתערב בעונש שהוטל על המבקש, אשר אינו מחמיר עמו יתר על המידה. הערעור נדחה כאמור, כך שהרשעת הקבלן ועונשו נותרו על כנם. הוצאות לא נפסקו.
הייתכן שהמדינה לא חויבה לבדוק את פוטנציאל הזיהום של האסבסט?
עו"ד ניר יסלוביץ, העוסק בתחום הפלילי, סבור כי "פסק הדין החמיר יתר על המידה עם המבקש, בפרט כאשר לא נמצא בשטח קיום פיזי של סיבי אסבסט".
לדבריו, "ביהמ"ש קבע בפסק הדין, כי ניתן להרשיע נאשם בעבירות אסבסט גם מבלי שהמדינה תצטרך להוכיח את הפוטנציאל הזיהומי שנוצר מעבודות האסבסט. קביעה זו ראויה לבחינה, ולכן כדאי שהמבקש יגיש בקשה לדיון נוסף, על מנת שהרכב מורחב של שופטים ידון בשאלה האם הדבר ראוי".
לפסק הדין בעניין לוי נ' מדינת ישראל- המשרד להגנת הסביבה
למדור: איכות הסביבה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.