פסק הדין הפך החלטה של בית המשפט לעניינים מנהליים והבהיר שלוועדות ערר לתכנון ולבנייה סמכות רחבה המאפשרת להם להתערב בשומות היטל השבחה ולהפחיתן במצבים של כפל חיוב.
ב-2003 התקבלה תכנית מתאר שהרחיבה את זכויות הבנייה בקרקע בהוד השרון. בעליה שילם היטל השבחה של 2.4 מיליון שקל. ב-2008 התקבלה תכנית נוספת והוא חויב לשלם עוד 1.1 מיליון שקל. טענתו כי התחשיב השונה שעליו התבססו השמאים לצורך הערכת שווי הקרקע גרם לחיוב כפול שעל הוועדה לקזז התקבלה בבית המשפט העליון.
לאחר שבעל הקרקע חויב בהיטל ההשבחה השני הוא פנה לוועדת הערר לתכנון ולבניה של מחוז מרכז. הוא טען בפניה כי כל אחד מהשמאים שמונו על ידי הוועדה המקומית לצורך קביעת היטל ההשבחה שעליו לשלם העריך את שווי הקרקע שלו בדרך שונה.
לדבריו, השמאי הראשון העריך את השווי על בסיס מספר יחידות הדיור המותרות לבניה וערכה של כל יחידה. לעומת זאת, השמאי השני התחשב בשני משתנים נוספים: מקדם הפחתה בגין גודל ומקדם הפחתה בגין הימצאותו של דייר מוגן בשטח. לטענתו, הפער בין שני התחשיבים הביא להגדלת הפער בשווי הקרקע ולכך שבסך הכל נגבה ממנו היטל השבחה גבוה מדי.
ב-2012 הוועדה קבעה כי בשומה השנייה לא נפל פגם המצדיק את התערבותה. עם זאת כדי להימנע מ״כפל חיוב״ היא הורתה לקזז מההיטל השני סכום מסוים המבטא חלק מרכיב ההשבחה שבעל הקרקע כבר שילם עליו בהיטל הראשון.
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ערערה על ההחלטה בבית המשפט לעניינים מינהליים. ב-2016 קיבל בית המשפט את הערעור וקבע שוועדת הערר לא הייתה מוסמכת להורות על קיזוז לאחר שקבעה שהשומה השנייה ניתנה כדין.
בערעור שהגיש בעל הקרקע לבית המשפט העליון הוא טען שאין לפרש את סמכות ועדת הערר באופן צר וכי נימוקי הגינות ויעילות תומכים בסמכות הוועדה להורות על קיזוז כדי למנוע עוול. לטענתו, במצב של גביית יתר אין זה ראוי להפנות את האזרח להגיש תביעת השבה כלפי הרשות ויש לאפשר לוועדת הערר להפחית את השומה.
סמכות רחבה
בפסק הדין שנכתב על ידי השופט עוזי פוגלמן ואליו הצטרפה השופטת דפנה ברק-ארז נקבע כי ועדת הערר אכן מוסמכת להורות על הפחתת סכום היטל השבחה שנקבע בשומה בנימוק של גביית יתר.
השופט פוגלמן ציין כי הוראות החוק מקנות לוועדת הערר סמכות רחבה לדון ולהחליט בעררים על החלטות בעניין היטל השבחה. לדבריו, יש לפרש את סמכות הוועדה באופן שישקף את המטרות החברתיות שביסוד ההיטל – מס בגין עליית שוויים של מקרקעין עקב פעולה תכנונית.
השופט הבהיר כי ״בגין התעשרות אחת יש לגבות היטל השבחה אחד״ וכי גבייה ביתר אינה מגשימה את תכלית הצדק החברתי שבבסיס ההיטל.
לדבריו, אם ועדת הערר רואה ששומת היטל השבחה צפויה להביא לחיוב יתר על רקע השבחה שכבר שולם בגינה היטל בעבר, היא מוסמכת להורות על הפחתת הסכום שנגבה ביתר.
בנסיבות אלה קיבל השופט את הערעור והורה על החזרת הדיון לוועדת הערר כדי תבחן האם קיים חיוב ביתר. השופט הדגיש כי אם הוועדה תגיע למסקנה שאכן כך הדבר היא רשאית להורות על הפחתת סכום היטל ההשבחה.
השופט נעם סולברג סבר בדעת מיעוט כי אין להשיב את התיק לוועדה אלא כבר להפחית מהשומה השנייה את רכיב ההשבחה שעליו שילם בעל הקרקע בהיטל הראשון.
- ב״כ המבקש: עו"ד ארז שפירא ועו"ד כרמית פרוסט
- ב״כ המשיבה: עו"ד עזרא קוקיא
* עו"ד זיו לב עוסק בתחום הנדל"ן
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.