האב שילם את המשכנתה – צריך לשלם גם מדור?

אב ל-2 עתר לקבל בחזרה כספים ששילם עבור החלק של אשתו במשכנתה על דירת המגורים שלהם אחרי פרידתם, אך נדחה בנימוק שהוא ממילא חייב לשלם דמי מדור. העליון החזיר את התיק לבירור עובדתי 

אין לבצע קיזוז אוטומטי בין חוב משכנתה לפרוד לבין חיובו בדמי מדור – כך נקבע לאחרונה בבית המשפט העליון. השופט אלכס שטיין הבהיר שללא הוכחה כי חלקו של ההורה שנותר לגור עם הילדים במשכנתה חופף במלואו לגובה דמי המדור, אין להורות על קיזוז. השופטים נעם סולברג ודוד מינץ הצטרפו לפסק דינו.

הצדדים נישאו לפני כתריסר שנים והביאו לעולם שתי בנות. כעבור שש שנים יחסיהם עלו על שרטון, כשמועד הקרע נקבע לאוקטובר 2018. חרף הסכסוך, הבעל נותר לגור בבית עד לעזיבתו בשלהי 2021. לאורך תקופת המגורים המשותפת נשא הבעל בהחזרי המשכנתה על הדירה במלואם. כחצי שנה אחרי שהפרידו בתים חתמו הצדדים על הסכם מזונות, שהסדיר בין היתר את חיוב הבעל במדור בנותיו.

בדצמבר 2022 קיבל בית המשפט למשפחה את עתירת הבעל לקבלת החזר חלקה של אשתו במשכנתה (50%), בו נשא מאז פרידתם ועד להסכם המזונות. נפסקו לטובתו כ-300 אלף שקל, כאשר פסק הדין נסמך על הלכה שלפיה תשלומי משכנתה מהווים רכיב הוני באיזון המשאבים, כך שמוצדק להשיבם למשלם מטעמים של עשיית עושר ולא במשפט.

אלא שבערעור האישה למחוזי, התוצאה שונתה. בהסתמך על הלכה מוקדמת יותר נקבע שתשלומי המשכנתה מכילים אמנם רכיב הוני, שכן הם הגדילו את הונה של האישה, אולם בד בבד הם כיסו את הוצאות המדור בהן חייב הבעל לשאת ממילא. במסגרת זו הובהר שחצי מהחזר המשכנתה במקרה זה, 6,750 שקל, מהווה סכום סביר ביותר לתשלום מדור בשכונה בה התגוררה המשפחה בצפון תל אביב.  

בנסיבות אלה נקבע שהאישה פטורה מתשלום, ומכאן בקשת הערעור שהוגשה להעליון.

שופט אינו שמאי

לטענת הבעל, גובה המדור לא נדון בשום שלב בבית המשפט למשפחה וממילא לא נקבעו לגביו ממצאים עובדתיים. כפועל יוצא, לטענתו, לא היה המחוזי רשאי לקזז באופן אוטומטי את תשלומי המדור מהחזרי המשכנתה שפרודתו חייבת לו. יתרה מכך, ההלכה עליה התבסס בית המשפט למשפחה עדכנית יותר ומכאן שיש לאמץ את פסק דינו. מנגד טענה האישה שהחלטת המחוזי נכונה ויש להותירה על כנה.

תחילה הבהיר השופט שטיין שבניגוד לטיעוני הצדדים ולתפיסה הרווחת, ההלכות עליהן נסמכו הערכאות הקודמות למעשה אינן סותרות. זאת מאחר שכל מקרה נדון לגופו.

כך, במקרה מסוים המסקנה עלולה להיות שהמדור וחצי מהמשכנתה חופפים במלואם ומתקזזים, ומנגד, במקרה אחר ייתכן שלא תהיה חפיפה מלאה באופן שההפרש בין המשכנתה למדור יוצר התעשרות לא מוצדקת של מי שאינו נושא בתשלומי המשכנתה.

מכל מקום, נימק השופט, בהעדר ראיות שבכוחן להוכיח חפיפה בין תשלומי המשכנתה ועלות המדור, יוצא שהמחוזי טעה כשהחליט על קיזוז מלא בין השניים. לדבריו, קביעת המחוזי שאמדה את עלויות המדור בהתבסס על ניסיונו וידיעתו -  מנוגדת לדיני הראיות. "דינים אלה אינם מאפשרים לשופטים לעשות שימוש בידיעתם האישית כדי לקבוע מחירי נדל"ן, עלויות דיור ודמי שכירות ראויים", הבהיר.

בנסיבות אלה הוא הורה, בהסכמת יתר שופטי המותב, על החזרת התיק לבית המשפט למשפחה לצורך השלמת הבירור העובדתי בנוגע לעלות המדור בתקופת הביניים שבין עזיבת האיש את הדירה לבין אישור הסכם המזונות.

• ב"כ המבקש: עו"ד אורי גיל ועו"ד שרון ליכט-פטרן
• ב"כ המשיבה: עו"ד יוסף הרשקוביץ

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.