בית הדין הרבני האזורי קבע שהאישה הפסידה כתובתה משום שהיא גרמה לכך שבעלה יעזוב את הבית עקב הגשת תלונות שווא וככל הנראה אף הסתירה ממנו את מחלתה. אלא שדייני בית הדין הגדול פירשו את הנתונים אחרת.
בית הדין הגדול בירושלים הפך לאחרונה את החלטת בית הדין האזורי לשלול כתובה מאישה מהטעם שהיא זו שגרמה לגירושין. הדיינים הרב שמואל גורטלר, הרב יצחק אלמליח והרב מימון נהרי, שחייבו את הבעל בכתובה של 100 אלף שקל, קבעו בניגוד לבית הדין האזורי כי אין הוכחה לכך שהאישה אשמה בגירושים עקב הגשת תלונות במשטרה, גם משום שלא הוכח שאלה תלונות שווא וגם משום שהוגשו כ-7 שנים לפני שעזב את הבית. בנוסף נדחתה טענתו כי אשתו הסתירה ממנו את מחלתה לאחר שהוכח כי לא ידעה עליה לפני הנישואים.
הבעל הגיש את תביעת הגירושים לפני כ-7 שנים, ולאחר שהתביעה התקבלה נותר לבית הדין האזורי להכריע בתביעת האישה לכתובה בסך 100 אלף שקל.
הבעל טען כי התביעה צריכה להידחות משתי סיבות מרכזיות: הגשת לא פחות מ-14 תלונות שווא במשטרה כך שלא הייתה לו ברירה אלא להתגרש, וכן "מקח טעות" – כיוון שאשתו הסתירה ממנו שהיא חולת סכיזופרניה.
האישה לעומת זאת טענה כי אינה אשמה בגירושין, תוך שהבהירה כי לאורך כל הדרך הייתה מעוניינת בשלום בית. עוד נטען כי התלונות הוגשו נגד הבעל כ-7 שנים לפני שעזב את הבית ומאז חזר לשלום בית. מלבד זאת, לא מדובר בתלונות שווא אלא בתלונות שביקשה לסגור משום שפחדה מאיומי בעלה.
לבסוף, טענה האישה כי הפרידה הייתה על רקע סירובה להיענות לדרישת הבעל כי תוותר למענו על זכויותיה בדירה המשותפת. באשר למחלה, היא טענה כי ההתקף הראשון אירע תוך כדי הנישואים וכי אין כל תיעוד לכך שהייתה חולה קודם לכן.
עצבני מאוד
בעוד שבית הדין האזורי האמין לבעל וקבע כי האישה אכן אשמה בגירושים ולכן מפסידה את הכתובה, דייני בית הדין הגדול סברו בדיוק ההפך וקיבלו את הערעור שהגישה האישה על פסק דינו.
הרב אלמליח קבע כי לא ייתכן שהתלונות היו הבסיס לגירושים לנוכח העובדה שהוגשו זמן רב לפני שהבעל עזב את הבית. הדיין נהרי הוסיף כי התלונות נסגרו בהיעדר עניין ציבורי ולא בהיעדר אשמה כך שאינן בהכרח תלונות שווא, וממילא אין לייחס להן משמעות לנוכח מצבה הנפשי של האישה באותה עת.
הבעל אמנם טען כי חשש מהאישה משום שהפסיקה ליטול כדורים ואיימה כי תתלונן על אונס, אך טיעון זה הופרך בתסקיר פקידת סעד שלפיו הבעל הסכים לחזור ובתנאי שהדירה תעבור על שמו ולא הזכיר מילה וחצי מילה על איומים.
בנוסף ציין הדיין כי לפי התרשמות הרב שניסה לגשר בין הצדדים, האלים מבין השניים היה הבעל, שהוגדר "אדם מאוד עצבני" שלא התבייש לצרוח על אשתו "צעקות שהקפיצו לי את הלב", כדבריו.
בהתאם לכך נקבע כי מי שסירב לשלום בית היה הבעל, וזאת ללא כל עילה או סיבה מוצדקת, ועל כן אין עילה להפסד כתובה משום שהאישה לא אשמה בגירושים.
לעניין מצבה הנפשי של האישה, נקבע כי המסמכים הרפואיים מעידים שאכן לא הייתה מודעת למחלתה לפני הנישואים כך שלא הסתירה מבעלה דבר.
הרב גורטלר הצטרף לדברים אלה ולפיכך נקבע כי האישה זכאית למלוא כתובתה.
עו"ד אביגיל שיינין
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.