במשך כעשר שנים הועסק השחקן בהסכמים שהתחדשו מדי שנה, עד שבתום עונת 2016-2017 החליטה הקבוצה לוותר על שירותיו. ביה"ד הבהיר כי מדובר בפיטורים לכל דבר ועניין.
השופטת דניה דרורי מבית הדין האזורי לעבודה בחיפה הורתה למועדון הכדורגל "הפועל חיפה" לשלם לשחקנה-לשעבר אושרי רואש, כ-247,000 שקל. בכך דחתה השופטת, בין היתר, את טענת הקבוצה כי אי חידוש החוזה אינו מקנה לו זכות לפיצויי פיטורים.
התובע שיחק בשורות הקבוצה במשך כעשר שנים עד מאי 2017. הוא הועסק בהסכמים לתקופות קצובות, מדי שנה לפני פתיחת המשחקים. בתום עונת 2017, בפגישה בינו לבין מאמן הקבוצה באותה עת, ניר קלינגר, הבהיר לו האחרון כי שלושה בלמים מתחרים על אותו תפקיד.
המחלוקת העיקרית בה עסקה תביעתו של השחקן, נגעה לנסיבות סיום העסקתו. התובע טען, בין היתר, כי עם סיום תוקף הסכם העסקתו, הקבוצה לא פעלה לחידוש ההסכם כפי שעשתה בשנים שלפני כן, ואף לא הודיעה לו 3 חודשים לפני תום תקופת ההסכם על חידושו. לשיטתו בנסיבות אלה יש לראות במהלך כפיטורים, המזכים אותו בפיצויים.
עוד הוא טען כי לא שולמו לו מענקים, ולא הופקדו כספים לביטוח פנסיוני וזכויות נוספות, וכי אי תשלום זכויות אלה הן נסיבות המצדיקות "התפטרות בדין מפוטר".
מנגד, הקבוצה (הנתבעת) טענה שבראשית חודש יולי 2017 התובע הוזמן לפתיחת עונת האימונים ולבדיקות רפואיות, אולם בחר שלא להתייצב אליהו, ולמעשה ניתק כל קשר עם הקבוצה ("נעלם", לדברי מנכ"ל הקבוצה), וזאת אף לאחר ששוחח עם המאמן על עתידו המובטח בקבוצה.
להערכת הקבוצה, התובע בחר לסיים את העסקתו על רקע נסיבות הפציעה ברגלו, ובשל ערעור בטחונו העצמי, בעוד שהקבוצה היתה מעוניינת להמשיך להעסיק אותו באותה מתכונת.
לא קיבל הצעה
אלא שהשופטת דרורי קבעה שהתובע הוכיח את גרסתו לפיה הקבוצה לא פעלה לחידוש הסכם ההעסקה, ובכך למעשה פיטרה אותו.
ברמה המשפטית השופטת הבהירה, כפי שטען התובע, כי חוק פיצויי פיטורים קובע שאי חידוש הסכם עם עובד (אלא אם סורב על ידי העובד) רואים בו כאילו העובד פוטר.
בהיבט העובדתי, לנוכח הראיות, השופטת שוכנעה שאמנם הקבוצה זימנה את התובע לבדיקות רפואיות אליהן לא התחייב בשל מחלה, אולם הדבר בעיניה אינו מהווה פעולה ממשית לקראת חידוש הסכם העבודה, במיוחד כאשר לא נערכו כל פניות אחרות אל התובע.
כמו כן, השופטת לא שוכנעה שהתובע "נעלם" אלא להפך – הוא לא קיבל אף הצעה קונקרטית ואף לא קיבל מענה למכתב ששלח לקבוצה. יתרה מכך, התובע הוא שיזם את הפגישה עם המאמן, ובעוד שעם שאר הבלמים סוכמו תנאי העסקה לפני פתיחת האימונים, הקבוצה לא נהגה כך עם התובע.
בנוגע לגובה הפיצויים, הקבוצה טענה שיש לקבוע אותם על בסיס שכר מינימום, מאחר שפיצויי הפיטורים היו כבר כלולים בשכר ההעסקה. אלא שהשופטת הבהירה כי לפי חוק פיצויי פיטורים, הכללת פיצוים בהסכם צריכה להיעשות במפורש בהסכם, וכן לקבל אישור משר העבודה.
עם זאת, השופטת דחתה את טענת התובע שביקש לכלול גם פרמיות מסוימות, בנימוק שמדובר ברכיב שכר מותנה.
בסיכומו של דבר נקבע כי הנתבעת תשלם לתובע כ-247,000 שקל, מהם כ-214,300 שקל בגין פיצויי פיטורים. יתר הפיצוי הורכב מסכומים מסוימים שנמצא כי הקבוצה חייבת לתובע עבור הפרשות לקופת גמל ודמי הבראה. בנוסף, הקבוצה חויבה לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד שי אליאס
- ב"כ הנתבעת: עו"ד א' מנור, עו"ד א' אנגלרד
עו"ד רונן קינן
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.