לאחר שבעבר טען בפני בית המשפט כי מדובר ברכוש משותף, האיש רכש את הנכס מאחד הדיירים. השופט: "מהלך פסול שראוי לחסום"
מחסן שהוסב לדירה יישאר בבעלות כלל דיירי הבניין – כך קבע לאחרונה בית המשפט המחוזי בחיפה, כשדחה את תביעת המסב להכרה בו כבעלים. האיש טען כי רכש את הנכס ממי שקנה אותו בכינוס נכסים כך שהוא נחשב לפי החוק לבעליו, בעוד אחד הדיירים שנתבעו גרס כי התנהלותו לוקה בחוסר תום לב ואף סותרת הצהרות קודמות שלו. השופט אברהים בולוס קיבל את טענות האחרון ודחה את ניסיון ההשתלטות.
מדובר בבניין בן ארבע קומות (כולל מרתף) בחיפה אשר נבנה בשנות ה-40 של המאה הקודמת. הנכס נשוא הסכסוך ממוקם בקומת המרתף ומשתמש בו כאמור התובע, אשר בבעלותו דירה נוספת בקומה מעל.
העניינים לגבי הנכס החלו להסתבך בשנת 2007 אז רכש אותו אדם מסוים במסגרת כינוס נכסים, תמורת 14 אלף דולר. התובע, בניגוד לעמדתו היום, סבר אז שמדובר ברכוש משותף ולכן הגיש עם יתר הדיירים תביעה נגד אותו איש. ההליך הסתיים בפשרה לפיה מוסכם על כולם שהמחסן מהווה רכוש משותף.
עשר שנים חלפו והתובע עשה סיבוב פרסה ביחס לעמדתו כלפי הנכס, וקנה אותו תמורת 75 אלף שקל.
בתביעה שהגיש ביוני 2020 באמצעות עו"ד מיכאל דינציס, התובע טען כי הנכס נרכש לפני כן בכינוס נכסים כך שחלה בנסיבות העניין תקנת השוק שבחוק המכר. התקנה קובעת כי נכס שנמכר על ידי בית משפט, לשכת הוצאה לפועל או רשות אחרת על פי דין – הבעלות בו עוברת לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס.
התובע הוסיף שהנכס רשום בעירייה כדירת מגורים והוא אף משלם בגינה ארנונה, כאשר גם מטעם זה יש להכיר בו כבעליו.
מנגד טען הדייר מהקומה העליונה, באמצעות עו"ד יחזקאל חרלף, כי התובע ומי שמכר לו את הנכס פעלו בחוסר תום לב מובהק שכן התקשרו בהסכם למכירתו למרות ידיעתם שמדובר בנכס משותף. לעמדת הדייר, רישום הנכס בעירייה אינו משנה שכן מה שקובע הוא הרישום בשטר החכירה – שם נקבע כי קומת המרתף כולה היא רכוש משותף.
תקנת השוק אינה חלה
השופט בולוס קבע שהתנאים היסודיים להכרה בתקנת השוק – תום לב ותמורה כספית – אינם מתקיימים במקרה זה.
במישור התמורה הודגש שהמנוח שילם על המחסן סכום מזערי, המהווה פחות מרבע מהסכום ששילמו הרוכשים שלפניו. על רקע העובדה שמחירי הנדל"ן עלו בינתיים, השופט הסיק שמדובר בתמורה ש"אינה הולמת ואף נמוכה באופן ניכר ומחשיד".
אשר לתום הלב הדגיש השופט שהמנוח ידע בזמן אמת על מצבו התכנוני הבעייתי של המחסן, באופן המקרין על תום לבו.
בתוך כך השופט עמד על התנהלות התובע בסיפור וקבע שהיא "נגועה בחוסר תום לב, בחוסר הגינות ובניסיון לנשל את יתר הבעלים בבניין מזכויותיהם המשותפות בנכס". אשר לסיבוב הפרסה שעשה כתב השופט ש"מהלך פסול זה ראוי לחסום, שכן הוא סותר חזיתית את עקרונות היסוד של הגינות, תום לב, ניקיון כפיים ואף מהווה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט".
בשולי הדברים השופט קיבל את טענת ההגנה לפיה רישום הנכס בעירייה כדירה ותשלום ארנונה עליה ככזו, אינם מצמיחים לתובע בעלות עליה.
בנסיבות אלה התביעה נדחתה והתובע חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20 אלף שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.