בדעת רוב נקבע במחוזי שהוכחה כוונת שיתוף רק לגבי 5 דירותיה של האישה, ולא בנוגע לקרקע החקלאית עליה הן עומדות, אשר ניתנה לה במתנה מאביה טרם הנישואים
גבר שנפרד מאשתו יקבל לידיו חצי מ-5 הדירות הרשומות על-שמה בנס ציונה – כך נקבע בבית המשפט למשפחה בפתח תקווה, ואושר לאחרונה במחוזי בלוד. שופטי הרוב במחוזי, יעל מושקוביץ ואבי סתיו, קבעו שזכאות הבעל הינה ל"פירות" בלבד, כלומר לדירות עצמן, ולא לקרקע עליה הן עומדות ("העץ"). לעומתם סבר השופט צבי ויצמן (אב"ד), בדעת מיעוט, שהבעל זכאי גם לחצי מהקרקע.
ביולי 1996, שבועות ספורים טרם נישואי הצדדים, קיבלה האישה במתנה מאביה קרקע חקלאית בנס ציונה. בשלב מסוים הופשרה הקרקע לבנייה ובני הזוג נכנסו לעסקת קומבינציה שבמסגרתה הועברו לאישה מיליוני שקלים במזומן וכן שבע דירות. מאז נמכרו שתיים מהן, ותמורת המכירה הופקדה לחשבון המשותף של בני הזוג.
נישואי הצדדים, שכללו כאמור נכסי נדל"ן מרובים (עוד מעבר לאלה שצוינו) והבאת שלושה ילדים לעולם, הגיעו לסיומם בשלהי 2019, כעבור 23 שנה. ביוני אשתקד קבע בית המשפט למשפחה בפתח תקווה שהבעל זכאי למחצית מ-5 הדירות בנס ציונה הרשומות על-שם פרודתו שלא נמכרו, בקיזוז שווי הקרקע עליה הן בנויות.
הנימוק של בית המשפט היה כי בעוד שלגבי הדירות, שהן פרי הסכם הקומבינציה, הוכחה כוונת שיתוף ספציפית מאחר והבעל היה מעורב עד צוואר בפרויקט הבנייה, ביחס לקרקע ("העץ") לא הוכחה כוונת שיתוף, ומכיוון שהיא הוענקה לאישה במתנה טרם נישואיה – יש להותירה בבעלותה ולא לכלול את שוויה בחלוקת הרכוש.
שני הצדדים סירבו להשלים עם התוצאה והגישו בשנה שעברה ערעור למחוזי: האישה – על שיתוף בעלה בדירותיה, והבעל – על קיזוז ערך הקרקע.
ישרוד גם בלי שיתוף בקרקע
שופטי הרוב, מושקוביץ וסתיו, פסקו שיש להותיר על כנה את הקביעה המרכזית של בית המשפט למשפחה – לפיה הבעל זכאי למחצית הדירות ללא הקרקע. הם ביססו את מסקנתם לפיה לא התקיימה כוונת שיתוף לגבי הקרקע עצמה, על מספר טעמים:
הראשון, "מאפייני הנכס". לדברי השופטים לא מדובר בדירת מגורים או בנכס המשמש כעסק משפחתי. במקרה כזה, הנטל על הטוען לשיתוף כבד יותר.
הטעם השני שהעלו השופטים היה שלצדדים נכסים משותפים נוספים רבים, כך שאי שיתוף הבעל בקרקע אין משמעה הותרתו עירום וחסר כול. בין היתר ציינו השופטים שלבני הזוג שתי דירות בבעלותם ברעננה, ושלבעל זכויות מכוח ירושה בחצי דירה בתל אביב.
הטעם השלישי והאחרון נגע לאווירת השיתוף הכללית בין הצדדים, אשר לא תמיד התאפיינה בשיתוף גורף. לדברי השופטים, הגם שבני הזוג הכניסו לקופה המשותפת נכסים מסוימים, בנוגע לאחרים הם לא היססו לנהוג בחוסר שיתופיות, כך שאין הכרח לראות בקרקע כמשותפת באופן אוטומטי.
"נוכח העובדה שאין מדובר בבית מגורים; לצדדים ישנם נכסים נוספים אשר חלקם אינם משותפים ויוותרו בבעלות הצדדים ללא עריכת איזון כל שהוא; ובהתחשב ביתר הנסיבות ובפרטי המקרה בהתאם לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא – אנו סבורים כי יש מקום להכיר בשיתוף רק לגבי השבח שצמח בתקופת השיתוף", סיכמו השופטים, כשכוונתם לדירות.
לאור זאת הם קבעו ש-5 הדירות תחלוקנה שווה בשווה בין הצדדים, כאשר שווי הקרקע עליה הן בנויות, כערכה במועד הנישואים, תיזקף בחלוקת הרכוש לטובת האישה בלבד. לעומתם סבר השופט ויצמן, בדעת מיעוט, כי הבעל זכאי לחצי מהדירות והקרקע גם יחד, ללא הפרדה.
- ב"כ האישה: עו"ד מיכאל אביב
- ב"כ הבעל: עו"ד טליה קופלמן פרדו
עו"ד ירון גרוס
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.