טענת בתה של המנוחה שילדיה נושלו מהצוואה בגלל בן דודם, שהשפיע על המנוחה באופן פסול וגרם לה לשנות את צוואתה נדחתה: דיכאון וסכרת לא מעידים בהכרח על בעיות קוגניטיביות ופגיעה בכושר השיפוט.
בית המשפט למשפחה בתל-אביב דחה לאחרונה התנגדות לקיום צוואה של קשישה שהלכה לעולמה ב-2014. הסכסוך התגלע בין הנכד שלה – בנו של בנה שנפטר 13 שנים לפני כן – לבין בתה וילדיה משום שהמנוחה שינתה צוואה קודמת, והורישה לנכד רבע מרכושה בעוד שאת שאר הנכדים נישלה מהצוואה. השופטת קרן גיל קבעה כי המסמכים הרפואיים של המנוחה העידו שהייתה צלולה על אף הבעיות הרפואיות והנפשיות מהן סבלה, וכי הבת והילדים לא הוכיחו שהמנוחה לא הבינה את משמעות מעשיה והייתה נתונה להשפעה פסולה.
בצוואה הראשונה שערכה המנוחה ב-2011 היא ציוותה ארבע חמישיות מרכושה לבתה ואת החמישית שנותרה הורתה לחלק בין ארבעת נכדיה – שלושת ילדיה של בתה ובנו של בנה שנפטר עשור קודם לכן.
כשנה וחצי לאחר מכן שינתה המנוחה את הצוואה והחליטה להוריש לנכד (הבן של בנה המנוח) רבע מהרכוש, תוך נישול נכדיה האחרים מן הצוואה. יתר הרכוש צווה לבתה.
אלא שבתה של המנוחה וילדיה המנושלים הגישו התנגדות לקיום הצוואה האחרונה בטענה שהיא תוצר של השפעה בלתי הוגנת, שכן באותה תקופה המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה, סבלה מתחלואים נפשיים וגופניים רבים, ולא הבינה את משמעות מעשיה.
הנכד טען לעומת זאת כי דודתו וילדיה פשוט מסרבים להשלים עם העובדה שסבתו שינתה את דעתה.
מומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע כי אף שהמנוחה סבלה מסכרת, אי שליטה בסוגרים ודיכאון – הם לא השפיעו על יכולותיה השכליות, ומהמסמכים הרפואיים שלה בתקופת עריכת הצוואה ניכר כי הייתה צלולה.
לא תלויה באף אחד
השופטת קרן גיל קיבלה את חוות דעתו של המומחה חרף התנגדותם של הבת וילדיה. השופטת הבהירה כי מדובר בחוות דעת שמבוססת על מסמכים רפואיים מזמן אמת, שאין בהם כל אזכור לבעיות קוגניטיביות כלשהן, ונהפוך הוא נכתב בהם בצורה פוזיטיבית כי המנוחה צלולה.
חוות דעתו של המומחה השתלבה אף עם גרסת עורך דינה של המנוחה ועדי הצוואה – שהכירו את המנוחה שנים ארוכות והתרשמו כי ידעה בדיוק מה היא עושה.
לפיכך השופטת שוכנעה כי "המנוחה הבינה טיבה של הצוואה המאוחרת במועד חתימתה... והצוואה היתה פרי הפעלת שיקול דעתה".
בנוסף השופטת ציינה כי כאשר המתנגדים עצמם טוענים שהנכד מיעט לבקר את סבתו ואילו הם נכחו באופן אינטנסיבי בחייה, הרי שאי אפשר לקבוע כי הייתה נתונה ל"השפעה בלתי הוגנת" מצדו.
הנתבעים אמנם טענו כי הנכד אחראי לעריכת הצוואה משום שהכיר את עורך הדין שערך אותה אלא שהשופטת קבעה כי היא מאמינה לעדות עורך הדין שהבהיר כי נפגש עם המנוחה לבד, ללא נוכחות הנכד, והיא הביעה בפניו את רצונה המפורש ואף את חששותיה מפני השינוי לנוכח התנהלות בתה וילדיה – שסירבו להעביר לה מסמכים שביקשה לשם כך.
בסיכומו של עניין נקבע כי הצוואה האחרונה אינה תוצר של השפעה כלשהי מצד הנכד אלא "משקפת את רצונה האמיתי והבלתי תלוי של המנוחה".
משכך התנגדות הבת והילדים נדחתה ובית המשפט קיבל את בקשת הנכד לקיום הצוואה המאוחרת. המתנגדים חויבו בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד של 40,000 שקל.
- ב"כ התובע (הנכד): עורך דין איתן דוידוב
- ב"כ הנתבעים (הבת והילדים): ראובן (רובי) נתאי, עורך דין צוואות וירושות
עו"ד אלון סמואל
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.