בית המשפט פסל את הצוואה: "תמונה עגומה של קשישה חסרת ישע, אשר מספר חודשים לפני פטירתה עלה חשש לניצולה, ע"י קרובי משפחה שבאים לבקרה בבית החולים"
בית המשפט לענייני משפחה באשדוד קיבל התנגדות לקיום צוואה של אישה שנפטרה ב-2012, וקבע כי היא לא תקוים. השופטת רותם קודלר-עיאש קבעה כי "הוכחה בצורה ברורה ומטרידה, השפעה בלתי הוגנת אשר מביאה לדחיית הבקשה ליתן צו לקיום הצוואה"
המנוחה נפטרה בסוף שנות ה-70 לחייה, כאלמנה ללא ילדים, לאחר שבעלה נפטר ב-2010. ב-1997, היא ובעלה המנוח חתמו על צוואה משותפת, במסגרתה הורישו את ביתם (כולל משק במושב מסוים) לשני ילדיו של המנוח.
ב-2012, שנתיים לאחר שבעלה נפטר, היא חתמה על צוואה נוספת, בפני נוטריון, בה הורישה את כל עזבונה לאחיה ולבן דודה שלה.
לאחר מותה אחד מילדי המנוח התנגד לצוואה מ-2012, ומנגד, אחיה ובן הדודה ("המשיבים") ביקשו לקיים אותה.
המתנגד טען כי המנוחה, שבאותה עת היתה מאושפת אשפוז ממושך בבית החולים הרצפלד, לא היתה כשירה לערוך צוואה בשל מצב רפואי מורכב.
בנוסף הוא טען שהצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של המשיבים, אשר חודשים ספורים לפני מותה של המנוח "התקרבו" אליה, על מנת לבודד אותה, להפוך אותה לתלויה בהם, ולהוציא לפועל תכניתם – להחתים אותה על הצוואה החדשה.
"סכנת חיים ממשית"
לנוכח חוות דעת מומחה פסיכו-גריאטריה מטעם בית המשפט, השופטת קודלר-עיאש שוכנעה כי המנוחה היתה צלולה, רהוטה וכשירה מבחינה קוגניטיבית לערוך צוואה.
ואולם, היא קיבלה את טענת המתנגד בנוגע להשפעה בלתי הוגנת. לאחר שסקרה מסמכים אותנטיים ודיווחים מזמן אמת של גורמים מטפלים מקצועיים, ואת עדויותיהם בבית המשפט, השופטת ציינה כי נפרשה בפניה "תמונה עגומה של קשישה חסרת ישע, אשר מספר חודשים לפני פטירתה עלה חשש לניצולה, ע"י קרובי משפחה שבאים לבקרה בבית החולים".
מן הראיות עלה כי בן דודה של המנוחה ובנו של אחיה הוציאו אותה מבית החולים, דרך כניסה אחורית, תוך שבגדיה הוחלפו, וללא "אישור חופש" מהצוות הרפואי.
לאחר מכן היא הוחתמה על מסמכים מבלי שקראה אותם ומבלי שסיפרו לה את האמת לגבי תוכנם. כל זאת ללא שניתן לה מרחב פרטי לקרוא ולחתום על הצוואה, ובזמן שלפי מסמכי בית החולים היה היתה בעלת "סיבולת נמוכה לכל מאמץ פיזי קל אפילו לשיחה". יתרה מכך, במשך כל הזמן הזה המנוחה היתה חשופה ל"סכנת חיים ממשית", מאחר שהוצאה ללא חמצן או אביזרים רפואיים להם נזקקה.
השופטת ציינה כי מצב נפשי ופיזי שכזה מהווה "תשתית להשפעה בלתי הוגנת".
"מדוע נלקחה למקום שנסתר מפני הצוות המלווה אותה בתקופת אשפוזה שם, אלא אם מלוויה ביקשו להסתיר פעולותיהם בענין החתמתה על המסמכים?", תהתה.
בהמשך מתחה השופטת ביקורת על עורך הדין (נוטריון) שערך את הצוואה שמשום מה לא זכר פרטים מהותיים, ומסר תשובות לא אמינות. "ככל שהתקדמה חקירתו, כך התחזק הרושם כי מדובר בעדות מאורגנת ומגמתית", כתבה, והפנתה לכך שהמנוחה לא ידעה קרוא וכתוב, או לפחות התקשתה בקריאה, וכנראה "סתם הביטה על הדף" במקום לקרוא את הצוואה.
בסיכומו של דבר נקבע כי צוואתה המאוחרת לא תקוים.
המשיבים חויבו לשלם למתנגד הוצאות בסך 60,000 שקל.
- ב"כ המתנגד: עו"ד צבי שורץ ואח'
- ב"כ המשיב 1: עו"ד יוסי לבן
- ב"כ המשיב 2: עו"ד סריאל אבשלום
עו"ד יניב הלוי
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.