בתחילת שנות ה-80 עודד מושבניק את בעלה של בתו להקים מסגרייה בנחלה. בת אחרת, שקיבלה את המשק, פינתה אותו. תביעתו לקבל פיצוי על השקעותיו נדחתה
השופטת עפרה גיא מבית המשפט למשפחה באשדוד דחתה לאחרונה תביעה שהגיש אדם נגד גיסתו להשבת השקעותיו במשק ששייך לה. הגיסה קיבלה את המשק מאביה, שנתן לתובע רשות להקים בנחלה מסגרייה, והיא פעלה לפינוי התובע. השופטת קבעה שמכיוון שמדובר בשימוש בלתי חוקי (שכן האב לא קיבל את רשות מינהל מקרקעי ישראל) התובע אינו זכאי להשבת ההשקעות.
הזכויות במשק רשומות על שם אביה של הנתבעת. ב-2009 קיבלה הנתבעת במתנה מהאביה את מלוא הזכויות בנחלה. הזכויות טרם עברו על שמה פורמאלית בשל חריגות בנייה במשק.
ב-2017 הגישה הנתבעת תביעת פינוי, במסגרתה עתרה להורות לגיסה לפנות את המשק ולהרוס כל מבנה בלתי חוקי שבנה במקום. בפסק דין שניתן ב-2019 בהסכמת הצדדים נקבע כי הגיס יפנה את המשק ויסיר את המבנים שהוצבו על ידו, אך אלה עדיין לא פונו.
בתביעה הכספית טען הגיס כי הקים את המבנים מכוח רשות שימוש בלתי חוזרת שנתן לו אבי הנתבעת, רשות שכללה הקמת מבנים המשמשים למסגרייה. הוא סיפר שהאב פנה אליו לפני מעל 20 שנה וביקש ממנו לסייע לו לשקם את הנחלה, שהייתה עזובה ומוזנחת. האב, שאהב אותו בכל ליבו, הציע לו להקים מסגרייה בנחלה תוך הבטחה שיוכל להשתמש בנחלה ובמבנים שיקים עליה למשך כל חייו.
התובע סיפר שהשקיע הון (כמעט מיליון שקל לגרסתו) בהקמת המסגרייה על בסיס הבטחת האב כי מוקנות לו ולדורות שאחריו זכות בלתי חוזרת להשתמש במבנים. לדבריו, אילו ידע כי גיסתו תסלק אותו היה רוכש שטח באזור תעשייה באשקלון. בנסיבות אלה הוא עתר לקבל פיצוי בגובה השקעותיו.
הנתבעת טענה כי התובע עושה שימוש בלתי חוקי בשטח המשק ואף קיבל עונש מאסר בשל כך. לשיטתה, לתובע מעולם לא ניתנה הזכות לבצע שימוש בלתי חוקי במשק ואין היא צריכה לשאת בכל ״נזק״ שנגרם לו, לכאורה, בגין פעולותיו הבלתי חוקיות. היא הוסיפה כי היא חשופה לדרישות תשלום וקנסות מצד רשות מקרקעי ישראל בגין שימוש חורג בסך של מאות אלפי שקלים בגלל הפעילות הבלתי חוקית של התובע.
בשלבים מקדמיים של המשפט הסכים התובע להתפנות מהמשק תוך הותרת שאלת הפיצוי להכרעה.
מומחה שמונה בתיק מטעם בית המשפט העריך את שווי השקעות התובע בסכום של 785,000 שקל.
בניגוד לתחושת הצדק
השופטת עפרה גיא קבעה שהאב, אשר אהב מאור את התובע, ביקש להעניק לו, ללא תמורה, זכות החזקה ושימוש בלעדית ובלתי חוזרת במסגרייה ובמבנים הנוספים שהקים התובע במשק לצורך הפעלתה.
עוד היא קבעה שהאב ידע על הפעילות הבלתי חוקית שנעשתה במשק ואף עודד אותה.
השופטת הבהירה כי זכות רישיון בלתי חוזרת גוברת על צדדים שלישיים ולכן הזכות שהוענקה לתובע מאת האב ממשיכה להתקיים ומחייבת גם את הנתבעת.
ואולם, האב מנוע היה להעניק לתובע רישיון לביצוע פעולות חורגות במשק מבלי שקיבל את הסכמת רמ״י מראש ובכתב. בנסיבות אלה לא השתכללה זכות בר-הרשות-המשנה לתובע.
השופטת קבעה עוד שהתובע אינו זכאי לקבל פיצוי כספי בגין השקעותיו במשק בנסיבות בהן הדבר נעשה ללא היתר בנייה ובניגוד לחוק. ״פסיקת פיצוי במקרה זה נוגדת את תחושת הצדק״, כתבה.
לפיכך דחתה השופטת את התביעה.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ התובע: עו"ד אוהד חן
- ב״כ הנתבעת: עו"ד תמיר יחיא
עו״ד רגב אלקיים
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.