אדם שחתם על שלושה חוזים לרכישת מגרשים במודיעין עילית שילם רק חלק מהכסף, וגם הודעות החברות שמכרו לו אותם לא עזרו. בית המשפט קבע כי מדובר בהפרה יסודית המצדיקה את ביטול החוזים.
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את תביעתן של מספר חברות נדל"ן, במסגרתן ביקשו לקבוע כי שלושה חוזים למכירת קרקעות במודיעין עילית הם בטלים ומבוטלים. השופטת חיה זנדברג קבעה כי החברות ביטלו את החוזים כדין, לאחר שהרוכש לא שילם את מלוא הכסף שעליו סיכמו הצדדים.
בין הצדדים נכרתו שלושה חוזים בשנת 2010, שלושתם זהים בנוסחם, ועוסקים במכירת זכויות בקרקע בפרויקט שבמודיעין עילית. כל חוזה עסק במגרש אחר בפרויקט, עליו ניתן להקים בניין מגורים.
הרוכש רכש זכות לקרקע לבניית דירת מגורים בבניי", תמורת סכומים מסוימים שסוכמו בחוזים. הבניין עצמו אמור היה להיבנות על-ידי התארגנות של מספר רוכשים, והחברות-המוכרות התחייבו לבצע עבודות פיתוח בקרקע (עד גבול המגרש) ולא התחייבו לבנות מעבר לכך.
אלא שבכל הקשור לאותם חוזים, הרוכש לא שילם את כל הכסף, אלא רק 130,000 שקל עבור המגרש הראשון, 231,760 שקל עבור המגרש השני, ו-60,000 שקל עבור השלישי – כחצי מהסכומים שסוכמו.
כעבור כשבע שנים, באוקטובר 2017, חברת "בלוהארבור" – חברה שנכנסה בנעליה של רלטור לאחר שהאחרונה חוסלה – שלחה לו הודעה על ביטול סופי של שלושת החוזים, בה צוין כי בהמשך לאינספור פניות והזדמנויות, ההסכמים בטלים ומבוטלים עקב אי עמידה בהם.
בעקבות זאת הגיש הרוכש תביעה משלו, בה ביקש לקבוע כי החוזים אכיפים ומחייבים. מנגד, החברות הגישו תובענה בה ביקשו להצהיר כי החוזים בוטלו.
טענתו העיקרית של הרוכש היתה כי לא נפל כל פגם בכך ששילם רק חלק מהכסף. לטענתו, חילופי החברות (רלטור שהוחלפה בבלוהארבור, ומעורבותה של חברה נוספת בשם "גרינפארק"), בתוספת שמועות כאלו ואחרות ביחס לחברות, העלו אצלו חשש שמא הוא שם את כספו על קרן הצבי, ולכן הוא הפסיק לשלם. בין היתר, הוא העיד: "אני טוען שהפסקתי לשלם שלא הבנתי למי אני משלם".
מנגד, החברות טענו שהודעת הביטול הוצאה כדין, בשל אי תשלום מתמשך של התמורה החוזית בגין המגרשים, וזאת משום שלאמתו של דבר הוא לא שילם כיוון שהתקשה לעמוד בתשלומים, ואף כעת כוונתו היא לסחר את זכויותיו במגרשים לצדדים שלישיים.
סותר את עצמו
לאחר שניתחה את הדברים לעומקם, השופטת זנדברג דחתה את גרסתו של הרוכש. לנוכח העדויות וההתכתבויות בין הצדדים, השופטת שוכנעה כי הרוכש ידע בהחלט שבלוהארבור (ולא רלטור) היא בעלת הזכויות במקרקעין ואליה אף שילם חלק מהכספים, כך שגרסתו לא מתיישבת עם הזמנים והעובדות.
כמו כן, השופטת הבהירה כי בעמדתו של הרוכש יש סתירה פנימית – מחד הוא טוען כי סירב לשלם בשל ספקות לגבי זכויותיהן בקרקע, ומאידך הוא מבקש לאכוף את החוזים כלפי אותן חברות ולמכור לו את הקרקע.
בהמשך ניגשה השופטת למשמעות המשפטית של הדברים, וקבעה כי אי תשלום לאורך זמן, תוך קבלת ארכה, מהווה הפרה יסודית של חוזה.
יש לציין כי הצדדים לא ציינו בחוזים מועדים לתשלום, אך לפי חוק החוזים יש לקיים חוזה זמן סביר לאחר כריתתו, וזמן סביר מראש לאחר בקשת הנושה. במקרה זה, הרוכש לא ביצע את חיובו תוך זמן סביר מאז שנדרש לכך, ולכן הודעת הביטול נשלחה אליו כדין.
הרוכש אף חויב לשלם לחברות הוצאות משפט בסך 15,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד האלה חמדאן
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.