בעל הדירה אמנם קיבל היתר בנייה אבל המפקחת על רישום המקרקעין הבהירה שזה לא מספיק. היה עליו לקבל גם הסכמה מפורשת של 75% מבעלי הדירות לפני שהחל לבנות
המפקחת על רישום המקרקעין בפתח תקווה אושרת ארפי מוראי קיבלה תביעה של בעלי דירות ונציגות בניין ברחוב אבו חצירא בבני ברק, והורתה לשכן בקומה השלישית להרוס חדר שבנה תוך פגיעה ברכוש המשותף. בפסק הדין שפורסם לאחרונה נקבע כי היתר הבנייה שקיבל לא מספיק, שכן חוק המקרקעין חייב אותו גם לקבל הסכמה מפורשת להרחבה מ-75% מבעלי הדירות. מעבר לזה, היא התרשמה שהבנייה לא נעשתה לפי תנאי ההיתר ומסכנת את הבניין.
לפני כשנתיים וחצי קיבל הנתבע היתר מהוועדה לתכנון ובנייה בבני ברק לתוספת חדר בגודל של 7.91 מ"ר, והחל בבנייה למורת רוחם של השכנים. מספר חודשים לאחר מכן הגישה הנציגות יחד עם שני בעלי דירות בבניין תביעה למפקחת על המקרקעין במסגרתה התבקש צו הריסה לתוספת והחזרת המצב לקדמותו.
התובעים טענו כי רוב השכנים מתנגדים להרחבה נחרצות ועל כן אסור היה לנתבע לבצע אותה. מעבר לכך, היא פוגעת בערך הדירות ובחזית של הבניין ואף מסכנת אותו.
הנתבע טען מנגד כי ביצע את הבנייה כדין, וכי שלח לשכנים הודעה על האפשרות להגיש השגה לבקשה להיתר אבל אף אחד לא התנגד. לטענתו, יש לראות בכך הסכמה שבשתיקה מצד כל השכנים.
עוד הוא טען כי 9 מבעלי הדירות חתמו לו על הסכמה מפורשת לתוספת וכי התובעים נהגו בחוסר תום לב כשחיכו עם הגשת התביעה עד שיסיים את הבנייה.
התלוננו בזמן אמת
המפקחת אושרת ארפי מוראי קבעה כי הנתבע טעה כשחשב שהיתר הבנייה מספיק. "לצד החובה לקבל היתר ממוסדות התכנון לבניה המבוקשת... היה על הנתבע לקבל הסכמה של בעלי הדירות בבית המשותף מכוחן של הוראות חוק המקרקעין", כתבה.
המפקחת הדגישה כי הרחבה של דירה פוגעת לצמיתות בזכויות קנייניות ברכוש המשותף ולפיכך החוק מחייב הסכמה של 75% מבעלי הדירות. העובדה שהשכנים לא הגישו השגה על הבקשה של הנתבע לא עונה על דרישת ההסכמה, שכן נדרשת הסכמה אקטיבית, מפורשת וברורה. מעבר לכך, הנתבע לא הוכיח ששלח לשכניו הודעה מתאימה.
מכל מקום, המפקחת קבעה כי בבניין יש 16 דירות ולכן גם אם הנתבע קיבל הסכמה של 9 בעלי הדירות הוא לא עומד בדרישת החוק. בהקשר הזה המפקחת ציינה כי טענת הנתבע הופרכה בחקירתו כשמנגד התובעים הגישו מסמך התנגדות מפורט חתום על ידי 9 בעלי דירות.
המפקחת הוסיפה ודחתה את הטענה שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב או בשיהוי. היא הדגישה כי הנתבע הוא שהחליט לבנות את התוספת על אף ששכניו התלוננו בפניו והביעו התנגדות בזמן אמת, וכי התביעה הוגשה חודשים ספורים אחרי שהחל בבנייה, לאחר שערכו בירור לגבי זכויותיהם.
לבסוף המפקחת קבעה כי הנתבע לא סתר ממצאי חוות דעת הנדסית שהגישו התובעים, שלפיה התוספת לא בוצעה בהתאם להיתר, פוגעת ברכוש המשותף ומסכנת את הבניין.
לפיכך התביעה התקבלה והמפקחת הורתה לנתבע להרוס את התוספת ולתקן את הקירות החיצוניים בתוך 60 יום. בנוסף הוא חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 21 אלף שקל.
לפסק הדין בתיק מס': 6-416-2018
עו"ד עידן קייפי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.