בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה בקשת מבוטח להכיר בו כ"נפגע תאונת עבודה". מבין שתי חוות הדעת שהוגשו בתיק, העדיפה השופטת את חוות הדעת המיטיבה יותר עם המבוטח.
ביולי 2013, כשהמבוטח היה בן 28, הוא עבד כרכז אירועים בסניף רעננה של האוניברסיטה הפתוחה. באחד האירועים שהפיק עבור האוניברסיטה בכפר הירוק, הוא הרים רמקול ששוקל 20 קילו ובאותו רגע נתקף בכאב עז ובזרמים בגבו התחתון, שהקרינו לרגלו הימנית.
במהלך שלושת השבועות שלאחר המקרה, המבוטח סבל מכאבי גב עזים ונעזר במשככי כאבים. אך בסופו של דבר הכאבים הכריעו אותו והוא הלך להיבדק אצל רופא, שקבע שעליו לעבור ניתוח בגב, ובהמשך המבוטח נותח ושהה 3 שבועות בחופשת מחלה.
למרות שהמקרה נשמע ונראה כמו תאונת עבודה קלאסית, בפברואר 2014 הביטוח הלאומי סירב להכיר במבוטח כנפגע עבודה שכן לשיטתו הוא לא הוכיח שהפציעה נגרמה עקב פעולות שעשה לצורך עבודתו. מכאן תביעתו לבית הדין לעבודה.
כבר בשלב הראשון של הדיונים הוסכם כי אין מחלוקת לגבי העובדה שהתובע נפגע וסבל מכאבים לאחר שהרים רמקול כבד במסגרת הפקת אירוע עבור המעסיקה שלו. לפיכך, השאלות היחידות בהן נדרש בית הדין להכריע היו מאיזו פציעה התובע סובל, והאם יש קשר סיבתי בין הרמת הרמקול לפציעה.
לצורך הכרעה בשאלות שמהותן רפואית, מינתה השופטת אסנת רובוביץ-ברכש מומחה שקבע כי התובע סובל מבקע דיסק בעמוד השדרה אולם לא ייתכן שהוא המתין 3 שבועות מרגע שלכאורה נפצע ועד שפנה לקבלת טיפול רפואי. לשיטתו, כאב ברמה של בלט בדיסק מחייב פגישת רופא במועד סמוך יותר למקרה, ולכן סיכם שאין קשר סיבתי בין הרמת הרמקול לבין הפציעה.
התובע טען כי חוות דעתו של המומחה לא הייתה חד-משמעית וביקש למנות רופא מומחה אחר, והשופטת הסכימה עמו ונענתה לבקשתו בחיוב.
יש קשר
המומחה השני טען שבנוסף לבלט הדיסק אותו הזכיר המומחה הראשון, התובע סובל גם מפריצת דיסק. הוא הוסיף שהפציעה היא תוצאה של מחלת ניוון הדיסקיות, ממנה סובל התובע, מחלה שמתחילה בגיל העשרה ולא תמיד "עולים עליה" לפני שמתרחש אירוע "מכונן".
המומחה קבע שאם לתובע נגרמו כאבים עזים בעת שהרים משקל כבד – הרי שיש קשר סיבתי בין הכאבים לבין פריצת הדיסק ממנה הוא סובל.
בניגוד למומחה הקודם, הוא הדגיש ש-3 שבועות בין הפגיעה לבין הפנייה לרופא אינם נחשבים לזמן ממושך בהתחשב במחלה ממנה סבל התובע, שהייתה "רדומה" עד להרמת הרמקול.
הפעם הביטוח הלאומי ביקש מבית המשפט לפסול את חוות הדעת בטענה שאינה סבירה או חד משמעית, אך השופטת רובוביץ-ברכש דווקא העדיפה אותה על פני הראשונה. השופטת ציינה כי לטעמה מדובר בחוות דעת מפורטת, מנומקת וברורה, וביטוח לאומי לא הוכיח שנפלו בה פגמים שבגינם יש לפסול אותה.
בנוסף, השופטת ציינה כי כבר נקבע בפסיקה שאם עומדות בפני בית משפט מספר חוות דעת סותרות, עליו להעדיף את זו שמיטיבה עם המבוטח.
לפיכך התביעה התקבלה במלואה. השופטת הורתה לביטוח לאומי להכיר בתובע כנפגע עבודה ופסקה לו 3,500 שקל עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובע: עו"ד טל חסון
- ב"כ הנתבע: עו"ד עדי עזר אשכנזי
* עו"ד נעים פארן עוסק בנזיקין ומייצג בתביעות נפגעי עבודה נגד ביטוח לאומי
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.