בעל השליטה בחברה לא הוכיח מה נעשה בציוד הרב שנותר בעסק שנסגר. השופט קבע ש"חזקת ההברחה" שנועדה למנוע התחמקות חברות פרטיות מתשלום ארנונה לא נסתרה
שופט בית משפט השלום בירושלים, אליעד וינשל, חייב לאחרונה בעלים של חברה פרטית שהפעילה בית קפה בירושלים לשלם חוב ארנונה לעירייה. נקבע כי הבעלים לא הוכיח שלא נטל לידיו את נכסי החברה ללא תמורה עם הפסקת פעילותה, ולכן ניתן לחייבו בתשלום החוב באופן אישי. זאת בהתאם לסעיף בחוק ההסדרים שיוצר "הרמת מסך סטאטוטורית" כדי לאפשר גביית ארנונה מחברות פרטיות ולמנוע התחמקות מתשלום.
הנתבע הוא בעל שליטה בחברה פרטית בשם 'קפה סולטן בע"מ', ששכרה נכס ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים ובו ניהלה בית קפה. חשבון הארנונה נרשם בזמנו בעירייה על שם החברה לבקשת הנתבע.
לימים, העסק נסגר ופעילות החברה הופסקה מבלי ששולמה לעירייה ארנונה בגין תקופה של 27 חודשים בין השנים 2009-2011.
ב-2012 ניתן פסק דין בהעדר הגנה שחייב את החברה לשלם את החוב בסכום כולל של 138,715 שקלים. משהחוב לא שולם, בשנת 2016 הגישה העירייה תביעה בה ביקשה לחייב את בעל החברה באופן אישי, שכן לדבריה אין מחלוקת שבתקופה הרלוונטית הוא זה שניהל את בית הקפה.
הנתבע טען מנגד כי העסק הופעל על-ידי חברה אחרת שבבעלותו, 'גלי סולטן בע"מ', והיא זו שצריכה לשלם את החוב.
נותר ציוד רב
השופט וינשל קיבל את התביעה. הוא הסביר שחוק ההסדרים מטיל חבות אישית בגין חוב ארנונה על בעל שליטה בחברה פרטית בהתקיים תנאים מסויימים, בהם כי מדובר בחוב בגין נכס שאינו משמש למגורים, המחזיק בנכס בתקופת החוב היא חברה פרטית שלא פרעה את החוב, החברה הפסיקה את פעילותה והנתבע הוא בעל השליטה בחברה.
תנאי מהותי נוסף שנדרש כדי להטיל את החבות על בעל השליטה, הוא שהנתבע קיבל לידיו את נכסי החברה ללא תמורה או בתמורה חלקית. בהקשר לתנאי זה נקבעה "חזקת ההברחה", לפיה רואים את בעל השליטה כמי שנטל את נכסי החברה לידיו, אלא אם הוכיח אחרת.
במקרה זה, קבע השופט, הנתבע לא הצליח לסתור את החזקה.
השופט דחה את טענת הנתבע כי חברה אחרת מחזיקה בנכס, שכן מי שנרשמה כמחזיקה אצל העירייה לצורך החיוב בארנונה היא "קפה סולטן", שגם הייתה צד להסכם השכירות של הנכס ואף שילמה את תשלומי הארנונה עד למועד היווצרות החוב.
בהמשך התרשם השופט מעדותו של הנתבע כי לאחר הפסקת הפעילות של בית הקפה נותר בעסק ציוד רב בשווי גבוה מסכום החוב. הנתבע לא הצליח לשכנע כי לא נטל את הציוד לידיו ולסתור את חזקת ההברחה, ומשכך, התמלאו התנאים שבחוק כדי לחייבו באופן אישי בחוב הארנונה של החברה.
הנתבע חויב לשלם את החוב בסך 138,715 שקלים בצירוף ריבית והצמדה ממועד מתן פסק הדין נגד החברה ב-2012, ובתוספת אגרה ושכ"ט עו"ד בסך 27,108 שקלים.
- ב"כ העירייה: עו"ד יואל רוטמן
- ב"כ הנתבע: עו"ד גרשון קליינר
עו"ד לירון תורג'מן
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.