נזקי צנרת שהתגלו בבית עסק ששימש כתחנת "לוטו-טוטו" ייאשו את השוכר והוא ביקש להביא שוכר חלופי. אלא שהתנהלות בעל העסק סיכלה את האפשרות הזו – בניגוד לתנאי הסכם השכירות.
בית משפט השלום באשקלון חייב לאחרונה בעל נכס באשקלון לפצות את השוכר שלו בכ-60 אלף שקל עקב סירובו להכניס שוכר חלופי לתחנת הלוטו שהופעלה במקום. השופטת הבכירה סבין כהן קבעה כי התנהלות בעל הבית לפי תמלולי שיחות, עדויות וראיות נוספות, מעידה על כך שהקשה והרחיק במכוון שוכרים פוטנציאליים.
התביעה מצד השוכר הוגשה ב-2014 – מספר חודשים אחרי שסגר את העסק – מאחר שלטענתו הבעלים גרם לו לנזקים כלכליים משמעותיים כשסירב לאפשר לו להביא שוכר חלופי אף שהוא לא יכל עוד לנהל את המקום, ואף נמנע מלתקן נזקי צנרת ודליפות.
מדובר בנכס ששימש כבית קפה ותחנת "לוטו-טוטו". ב-2011 התובע שכר את המקום ורכש את פעילות העסק תמורת כ-157,000. כשנתיים לאחר מכן הוא סגר את המקום בעקבות בעיות שצצו מול הבעלים.
טענת השוכר בתביעתו הייתה כי במקום התגלו ליקויים מהותיים ובטיחותיים שלא אפשרו לו להמשיך להפעיל אותו, כולל דליפות חמורות שנבעו מכך שהמקום מחובר לקו ביוב לא חוקי.
טענה נוספת ומרכזית של התובע הייתה כי הוא ביקש להעביר את העסק לאדם אחר במקום לסגור אותו אבל בעל הנכס ובנו הערימו עליו קשיים ועשו הכל כדי להרחיק שוכרים פוטנציאליים.
בעל הנכס התגונן וטען כי הסכם השכירות הטיל על השוכר את החובה לתקן את הליקויים. לגבי השוכרים החלופיים, הוא טען שאף אחד מהשוכרים שהוצגו לו לא היה ראוי.
"הסכמים צריך לכבד"
השופטת הבכירה כהן הכריעה תחילה בסוגיית הנזקים וקבעה כי הסכם השכירות קבע כי התחזוקה של הנכס מוטלת על השוכר למעט דליפות ופיצוצים בצנרת שהאחריות עליהם היא של הבעלים. "הסכמים צריך לכבד", ציינה השופטת בהקשר זה.
אף שהשופטת פסקה כי התובע יפוצה על הוצאות תיקון הליקויים היא דחתה את בקשתו להחזר דמי השכירות ששילם עבור שלושת החודשים האחרונים שבהם העסק עמד סגור משום שהתובע לא ניסה לבטל רשמית את הסכם השכירות.
מכאן השופטת עברה לדון בסוגיית השוכרים החלופיים. בעניין זה היא הפנתה לנספח שהתווסף להסכם ובו צוין מפורשות כי אפשר להסב את השכירות לשוכר חלופי. אלא שתמלילי שיחות בין התובע לבין בעל הנכס ואביו מעידים שהם ממש הקשו על הנתבע להשכיר את הנכס לשוכרים פוטנציאליים – לעיתים התעלמו ממנו ובמקרים אחרים הרתיעו את המועמדים תוך כדי התעמרות בתובע.
"... לאחר שלא הוכחה סיבה טובה שבגינה לא אפשר הנתבע לתובע להחליף את זהות השוכר, ולאחר שהשתכנעתי, כי נמצאו רוכשים פוטנציאליים לעסק והתובע יכול היה למצוא שוכר שעמו תבוצע עסקה, זכאי התובע לפיצוי בגין נזקיו", פסקה השופטת.
כך שבסיכומו של דבר התביעה של השוכר התקבלה בחלקה. הנתבע חויב לשלם לו 2,700 שקל על תיקון נזקי הצנרת, 5,000 שקל על עגמת הנפש שנגרמה לו עקב הטיפול בנזקים שהקשה מאוד על ניהול העסק ועוד 50 אלף שקל על אבדן הרווח שנגרם עקב סיכול האפשרות למצוא שוכר חלופי.
בנוסף לכך חויב הנתבע בהוצאות משפט של 31,000 שקל בנוסף להחזר שכר עדים ואגרות.
עו"ד כפיר יפת
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.