חשוב לדעת שמרגע שהסכם ממון מקבל תוקף של פסק דין, יהיה קשה לבטלו. במקרה זה, השופטת עצמה ניסתה להניא את האישה מלחתום על ההסכם כפי שהוא. האישה לא הקשיבה לה, וכעת הניסיון שלה לבטל את ההסכם כשל.
השופטת שפרה גליק מביהמ"ש למשפחה בתל-אביב דחתה תביעתה של אישה לביטול הסכם ממון משנת 2010, שעוד אז הזהירה אותה מפני החתימה עליו."התובעת בחרה מרצונה לחתום על ההסכם, יש לכבד רצונה, ועל התובעת לשאת בתוצאות מעשיה".
מדובר בהסכם ממון שקבע הפרדה רכושית מוחלטת בין בני הזוג. ההסכם הובא אז לאישורה של השופטת גליק שהחליטה לדחות את אישור ההסכם בעשרה ימים כדי לאפשר לאישה "לחשב מסלול מחדש" לנוכח התרשמותה כי בהסכם יש מידה של קיפוח כלפיה וכדי לאפשר לה להתייעץ עם עורך דין.
עשרה ימים חלפו, האישה לא התייעצה עם עורך דין ולא התנגדה להסכם, והפעם השופטת אישרה אותו. בסיומה של ההחלטה כתבה השופטת: "נראה לי שהאישה מבינה היטב את מעשיה ואינה אומרת לי את כל האמת, ואם זאת היא רוצה – אכבד את רצונה, ולפיכך אני מאשרת את ההסכם. אבהיר כי בנסיבות העניין לא אאפשר לאשה לפתוח את ההסכם מחדש, בנימוק שלא הבינה או לא הייתה מודעת לאשר יש בהסכם".
למרות קביעה זו, בשנה שעברה האישה עזבה את הבית והגישה תביעה לביטול ההסכם בטענה שהושג בסחיטה באיומים, עושק והטעייה. כמו כן, היא טענה כי הנתבע לא הגיש תביעה לגירושין, כך שלמעשה ההסכם בוטל "על דרך ההתנהגות".
"כיצד אאמין למי שמשקר?"
לפני שניגשה לטענות עצמן, השופטת גליק ציינה כי היא מקבלת את טענת הנתבע כי "שתי הטענות של התובעת עומדות בסתירה זו לזו, ולפיכך אינן יכולות לדור בכפיפה אחת". כלומר, השופטת סברה שהתובעת מנועה לטעון שההסכם ניתן לביטול עקב פגמים בהסכמה (סחיטה, עושק וכו'), ובנוסף לטעון כי הוא בוטל ממילא.
למרות זאת, השופטת בחנה את הטענות לגופן. לגבי הטענה בדבר ביטול בהתנהגות, השופטת הבהירה כי לפי חוק יחסי ממון ביטול הסכם ממון חייב להיות בכתב, וכי ההסכם ממילא מקוים במובן מסוים מזה שנים כיוון שבני הזוג שמרו לאורך מערכת היחסים על הפרדה רכושית מלאה, כולל של חשבונות הבנק.
בהמשך פסק הדין נותחו באריכות טענות התובעת לגבי פגמים בהסכמתה. השופטת ציינה כי התובעת בחרה שלא לקבל ייעוץ משפטי אפילו שהובהר לה שהיא עלולה להיות מקופחת. "רמזתי כי אין הצדדים אומרים לי את כל האמת (לגבי המניעים לחתימת ההסכם) אך התובעת בחרה מרצונה לחתום על ההסכם, יש לכבד רצונה, ועל התובעת לשאת בתוצאות מעשיה".
לגבי "סחיטה באיומים", השופטת ציינה כי התובעת עצמה העידה שלפני אישור ההסכם הוצע לה במסדרון בית המשפט סכום נוסף של 100,000 שקל – הצעה שהיא קיבלה. "זו אינה סחיטה באיומים", כתבה.
השופטת אף הצביעה על כך שהתובעת עצמה הודתה עכשיו ששיקרה בדיון בבית המשפט ב-2010 כשאמרה לשופטת שהתייעצה עם אנשים שהיא מכירה. "האם הפעם אמרה התובעת אמת? וכיצד אאמין למי שמשקר לבית המשפט?", תהתה.
לפיכך, תביעת האישה נדחתה והתובעת חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עורך דין משפחה רמי ביאזי, עו"ד שמעון חסקי
- ב"כ הנתבע: עו"ד יוסף ויור, עו"ד ישראל ליברובסקי
עו"ד גרציה קשתי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.