יורשים הגישו תביעת פינוי נגד אדם שבמשך 6 השנים האחרונות מחזיק בנכס מסחרי של אביהם המנוח. הנתבע טען שיש לו זכות עיכבון על חלק מהנכס, מכיוון שהמנוח חייב לו מעל 200,000 שקל. התביעה התקבלה
השופטת רחלי טיקטין עדולם קיבלה לאחרונה תביעה שהגישו ילדיו של אדם שנפטר ב-2017 והותיר נכס מסחרי בירוחם. הנתבע, מכר של המנוח, מחזיק באחת הקומות ודורש שהיורשים ישלמו לו 225,625 שקל שהמנוח חייב לו לטענתו. השופטת הורתה לנתבע לפנות את המקום בתוך 30 יום והבהירה שהוא לא הוכיח איזה שיפוצים נעשו בדיוק.
המנוח היה בעלים של מבנה מסחרי בן שתי קומות בירוחם. המנוח והנתבע היו חברים.
ב-2011 הגיש החבר תביעה נגד המנוח לתשלום כספים המגיעים לו לטענתו בגין שיפוצים שערך בנכס ובביתו הפרטי של המנוח. התביעה לא התבררה עד סופה ונמחקה בשל כניסת החבר להליכי פשיטת רגל.
ביוני 2016 חתמו המנוח והחבר על הסכם בו נרשם כי המנוח הוא הבעלים הבלעדי של הנכס. כמו כן הוסכם כי החבר ינהל עסק בנכס, ובתמורה יקבל שליש מההכנסות החודשיות, לאחר ניכוי כל ההוצאות על הנכס.
המנוח נפטר ב-2017. החבר החזיק בכל הנכס במועד הגשת כתב התביעה, ומחזיק בקומת הקרקע עד היום. הוא מסרב לפנות את הקומה בטענה שהמנוח היה חייב לו הרבה כסף.
לטענת היורשים, לנתבע לא מגיעים כספים כלשהם. הם ציינו כי העבודות שבגינן טוען הנתבע שמגיעים לו כספים בוצעו לפני שנים רבות, והעילה התיישנה. לדבריהם, הנתבע אדם לא ישר שהפעיל בנכס בית הימורים לא חוקי. בנוסף, הוא מעולם לא העביר למנוח או ליורשיו את חלקם בתקבולים לפי ההסכם וגם לא טרח לשלם ארנונה על הנכס אף שהוא מחזיק בו.
הנתבע טען שיש לו זכות להחזיק בנכס בו טיפל ואותו שיפץ, עד לתשלום החוב (בשפה המשפטית: "זכות עיכבון").
חוסר תום לב
השופטת רחלי טיקטין עדולם מבית משפט השלום בבאר שבע הבהירה שהנתבע טען טענות סותרות. בתביעה מ-2011 הוא טען ששיפץ הן את קומת הקרקע והן את הקומה העליונה ואילו בתביעה מ-2022 שהגיש נגד היורשים, בה דרש מהם לשלם לו 268,000 שקל בגין עבודות בנייה בנכס, הוא טען שאת הקומה העליונה שיפץ רק בשנים האחרונות.
עוד כתבה השופטת כי הנתבע מחזיק בנכס מיוני 2016, משך כמעט 6 שנים. הוא לא שילם בשום שלב למנוח או לתובעים דמי שימוש ראויים עבור אחזקתו בנכס. כמו כן, בהסכם מול המנוח אין התייחסות לחובות כלשהם של המנוח כלפי הנתבע.
הנתבע גם לא חשף כמה זמן ניהל את העסק בנכס וכמה הרוויח. כמו כן, מתמלול שיחה בין אחד התובעים לנתבע עולה כי הנתבע טען שמסר את המפתחות של הנכס לגורמים עברייניים להם היה חייב כספים. כלומר, הנתבע השתמש במקום על מנת לשלם את חובו לגורמים עברייניים.
השופטת הדגישה שהנתבע לא הוכיח איזה שיפוצים בדיוק בוצעו ומתי. "עולה לכאורה שחלק הארי של השיפוצים בוצע בכלל לפני כ-30 שנה", כתבה.
השופטת גם קבעה שלנתבע אין זכות עיכבון על הנכס ובכל מקרה הוא פעל בחוסר תום לב.
בסיכומו של דבר הורתה השופטת לנתבע לפנות את הנכס בתוך 30 יום ולשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 15,210 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד ניב כהן
- ב"כ הנתבע: עו"ד ציון בראל, עו"ד יעקב רביב
עו"ד תהילה בר-חן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.