אף שגרושתו עזבה מזמן, האיש סיכל הגעת שמאי לצורך הערכת שווי הדירה לצורך מכירתה, בתירוצים הקשורים בבנם שגר עמו. הוא יפצה אותה בכ-120 אלף שקל
"איני יודע אם השמאי יצליח להיכנס לבית, הילד לא ייתן לו להיכנס": כך טען גבר בתביעה לפירוק שיתוף שהגישה נגדו גרושתו, ביחס לדירתם. אחרי שנפרדו עזבו האישה ובתם לדירה שכורה, בעוד האב נותר לגור בבית עם בנו. לפני כשנה קבע בית המשפט למשפחה בפתח תקווה שהדירה תימכר, כשלאחרונה קיבלה השופטת הילה מלר-שלו את בקשתה הנוספת של האישה, לחייב את בעלה לשעבר בדמי שימוש ראויים, רטרואקטיבית החל ממועד עזיבתה.
התובעת והנתבע התחתנו בשלהי שנות התשעים והביאו לעולם תאומים (בן ובת), כיום בני 17, ובת בגירה. בחלוף 25 שנות נישואים הם נפרדו: באוגוסט 2022 עברה האישה עם בתם התאומה לגור בדירה שכורה, בעוד בעלה נותר לגור עם בנם התאום בביתם. לאחר כשנה הם התגרשו רשמית.
בפברואר האחרון קיבל בית המשפט את תביעת האישה לפירוק שיתוף ביחס לדירה, תוך שנתן לצדדים הזדמנות למכור אותה בעצמם, ללא מעורבות כונסי נכסים והוצאה לפועל. ואולם לדברי האישה, בעלה עושה הכול כדי לסכל את המכירה. על רקע חוות דעת שמאית שהעריכה את גובה השכירות ב-8,400 שקל לחודש, טענה האישה שעל בעלה לשעבר לשלם לה את מחציתם, 4,200 שקל, וזאת החל ממועד עזיבתה ועד לקבלת חלקה ממכירת הדירה.
מנגד טען הבעל שגרושתו אינה מנועה מלחזור ולהשתמש בדירה, כך שהיא לא זכאית לדמי שימוש. בהקשר זה הוא הכחיש את טענתה כי המגורים עמו הפכו לבלתי נסבלים עד שנאלצה לעזוב את הבית. בתוך כך טען הנתבע כי אין אפשרות ריאלית למכור את הדירה מאחר שבנו מסרב לכך ואי אפשר להשאירו בגפו.
הפרדת כוחות
השופטת מלר-שלו ציינה שנכון להיום הבעל מצוי בנתק מוחלט מבנותיו בעוד האישה לא מקיימת קשר עם בנה. התרשמותה הייתה שאכן, כגרסת האישה, המגורים המשותפים הפכו בשלב מסוים לבלתי אפשריים עבור הצדדים וילדיהם, באופן שהצריך הפרדת כוחות.
חיזוק למסקנתה מצאה השופטת בקו ההגנה של הבעל מפני התביעה לפירוק שיתוף, שעסק רק בהשפעתה השלילית כביכול של המכירה על בנו. בהקשר לכך פקפק הבעל באפשרות השמאי להגיע לבית לצורך הערכת שוויו כי "הילד בכוננות, הוא מסרב להגעת זרים הביתה ולא ייתן לו להיכנס".
בפסק הדין צוין שאף לאחר הצלחת השמאי לעבור את המגן האנושי שהציב הבעל והגשת חוות דעתו, הצדדים לא הגיעו להסכמות בנוגע למכירת הדירה והבעל דבק בעמדתו לפיה בנו אינו מסכים למהלך, ויש לשלבו בטיפול פסיכולוגי.
אלא שכך או אחרת, כתבה השופטת, "אין ספק כי גירושי הצדדים מהווים נקודת ציון הסותמת את הגולל על ההיתכנות למגוריהם המשותפים בדירה".
על רקע העובדה שהאישה עודנה משלמת את חלקה במשכנתה על הדירה, השופטת קבעה שיש לחייב את הבעל לשלם לה דמי שימוש ראויים בסך 4,200 שקל לחודש, וזאת החל ממועד עזיבתה (אוגוסט 2022) ועד למכירת הנכס וחלוקת הצדדים בתמורה.
במילים אחרות, השופטת חייבה את הבעל לשלם לגרושתו 4,200 שקל במכפלת 26 חודשים שקדמו לפסק הדין (כלומר 109,200 שקל), ולהוסיף ולשלם לו את הסכום הזה מדי חודש עד שהבית יימכר. עוד חויב האיש לשלם לאישה הוצאות משפט בסך 8,500 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד איתן לשם
- הנתבע לא היה מיוצג
עו"ד מאיה רוטנברג
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.