יזם נדל"ן זכה בתשלום שהובטח לו בשני הסכמים שנחתמו עם החברה אף שהפרויקט עמה לא יצא לפועל.
בית משפט השלום בתל-אביב חייב את חברת הבנייה "עדי יעדים" לשלם ליזם נדל"ן כ-160 אלף שקל תמורת המאמצים שהשקיע בקידום פרויקט תמ"א 38 בעיר אף שלבסוף הפרויקט לא בוצע על-ידה. השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט קבעה כי היזם זכאי לתשלום כיוון שעמד בהתחייבותו והשיג היתר בנייה לפרויקט, ואילו החברה הכשילה את מימושו כשניסתה לשנות את תוכנית הבנייה והתעכבה בתשלום האגרות.
היזם, שהוא גם בעל דירה בבניין שברחוב עזרא בו תוכנן הפרויקט, כרת עם החברה שני הסכמים. בראשון, שנחתם בדצמבר 2010, היא התחייבה לשלם לו 50,000 שקל כשכל הדיירים יחתמו עמה על הסכם תמ"א 38 לחיזוק הבניין מפני רעידות אדמה והוספת שתי קומות וחדרי יציאה על הגג, ועוד 70,000 שקל אחרי שיתקבל היתר בנייה.
כעבור כשנה וחצי החברה נענתה לבקשת היזם לתוספת תשלום עקב ריבוי עבודה בנושא ההיתר, ובהסכם נוסף שחתמה עמו התחייבה להוסיף עוד 100 אלף שקל עבור הוצאתו.
ב-2014 העירייה אישרה את הפרויקט והוציאה לחברה שוברים לתשלום אגרות. אלא שזו לא שילמה אותן והדיירים החליטו לבטל את ההסכם עמה.
כשנה לאחר מכן הגיש נגדה היזם תביעה על סך 149,324 שקלים עבור יתרת התשלום המגיעה לו לפי ההסכמים.
היזם טען כי קיבל תשלום חלקי בלבד אף שעמד במלוא התחייבויותיו והשיג את ההיתר. החברה טענה לעומת זאת שליזם לא מגיע דבר ואף תבעה החזר של הסכומים ששילמה לו.
לגרסתה, היזם סחט ממנה את הכספים לאחר שאיים שלא לקדם את ההיתר אם לא תשנה את התוכנית לטובת הדיירים. בצל איומיו והחשש שיוצאו נגדה צווי מניעה היא לא רצתה לשלם את האגרות עד להסדרת המחלוקת, אלא שבסופו של דבר הדיירים ביקשו לבטל את ההסכם.
היזם טען בתגובה שהנתבעת היא שביקשה לשנות את הפרויקט אחרי שההיתר כבר התקבל, בטענה שהפרויקט במתכונתו המקורית אינו כלכלי עבורה, והדיירים החליטו לבטל את ההסכם משום שהרגישו שבויים שלה אחרי שנים של עיכובים ללא התקדמות בפרויקט.
הדיירים לא אשמים
השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט קבעה כי התובע עמד בהתחייבויותיו לפי ההסכמים מול הנתבעת, ולכן הוא זכאי לתשלום מלא.
השופטת ציינה כי אין ספק שבדצמבר 2014 העירייה אישרה את הפרויקט והוציאה שוברים לתשלום האגרות להיתר הבנייה, כך שהנתבעת הייתה יכולה להתחיל בעבודות לו שילמה את האגרות.
כמו כן נפסק כי העובדה שהנתבעת שילמה לתובע את רוב הסכום שעליו סוכם בהסכם הראשון ואף הסכימה להוסיף לו תשלום עבור מאמציו והשקעתו, מעידה על כך שהייתה מרוצה מעבודתו.
בתוך כך דחתה השופטת את גרסת הנתבעת לגבי חששותיה מפני התובע. השופטת קבעה כי חומר הראיות מעיד בבירור שהיא זו שדרשה לשנות את תוכנית הבנייה אחרי קבלת ההיתר. כלומר, לא דרישות הדיירים "בהנהגתו" עצרו את הפרויקט אלא "סחיבת הרגליים של הנתבעת, אי תשלום האגרות, חוסר ההתקדמות מצדה בביצוע הפרויקט והעלאת דרישות חדשות משמעותיות".
לפיכך נקבע כי התובע, שהביא להוצאת היתר בנייה, זכאי ליתרת התשלום ללא שום קשר למחלוקות של הנתבעת עם הדיירים. לאחר תוספת מע"מ, ריבית והצמדה, חויבה הנתבעת בכ-157 אלף שקל בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של כ-24 אלף שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אילן ג'ורג'י
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יואב הר עוז ממשרדו של יצחק חג'ג', עורך דין תמ"א 38
עו"ד דניאל גולשה
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.