בית משפט השלום פסק לאחרונה שבני זוג בנו את ביתם בצפון תוך פלישה לשטח בן 700 מ״ר ששייך לשכניהם. בשל השיהוי בהגשת התביעה הבית לא ייהרס אך הפולשים יפצו את השכנים בכחצי מיליון שקל.
ב-1979 רכשו בני זוג קרקע בצפון. בתחילת שנות ה-90 הם הקימו עליה את ביתם. לפני כ-9 שנים הגישו נגדם יורשיו של המוכר תביעה בה טענו שהבית נבנה תוך פלישה לשטח שבבעלותם. השופט נווה ערן קיבל את טענתם אך מאחר שהתביעה הוגשה באיחור של שנים הוא פסק שהבית לא ייהרס ושהנתבעים יפצו את היורשים ב-589,760 שקל.
בתביעה שהוגשה ב-2009 טענו היורשים שהנתבעים בנו את ביתם תוך חריגה מהיתר הבנייה והסכם המכר ותוך פלישה לחלקה שנמצאת כיום בבעלותם.
הנתבעים הודו שהבנייה נעשתה תוך חריגה מהגבולות שנקבעו בהסכם אך טענו שהאב המנוח אישר להם בעל פה את מיקום הבית. כחיזוק לטענתם ציינו הנתבעים שממועד סיום בניית הבית ב-1994 ועד פטירתו של המנוח הוא לא השמיע כל טענה או הסתייגות לגבי המיקום, אף שהתגורר בסמוך.
הם הוסיפו שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר, כ-15 שנה לאחר שהסתיימה הבנייה, על אף שהנתבעים ידעו על הסטייה כבר בשנות ה-90. לטענתם, התובעים נמנעו מהגשת התביעה כל עוד אביהם היה בחיים בכוונה ובחוסר תום לב.
התובעים השיבו כי אביהם המנוח מעולם לא הסכים או הרשה לנתבעים לפלוש לשטחו. לטענתם, לא יעלה על הדעת שהמנוח אישר לנתבעים קבלת שטח נוסף בגודל של כ-700 מ״א ללא כל תמורה. כמו כן, הנתבעים לא הציגו מסמך כתוב כלשהו לטענותיהם, בניגוד לדרישת הכתב שבחוק המקרקעין.
הם הוסיפו כי ידעו על הפלישה רק בשנת 2008 כשרצו לעשות שימוש בחלקה.
לא היה מודע להיקף
סגן נשיא בית משפט השלום בקריות, השופט נווה ערן, פסק שהתביעה אכן הוגשה בשיהוי. השופט השתכנע שהתובעים ידעו על הפלישה במשך שנים אך בחרו משיקוליהם להגיש את התביעה רק לאחר מות האב. ״הדבר מעורר תהיות בנוגע לתום ליבם״, כתב.
במקביל קבע השופט שהאב המנוח היה מודע לחריגה במשך כל התקופה שמאז הבנייה ועד למותו אך עם זאת, הוא לא נתן הסכמתו לכך. לדבריו, לא סביר שהאב ייתן הסכמה לפלישה בשטח כה משמעותי ללא מסמך בכתב וללא תמורה.
השופט ציין כי נראה שהמנוח היה מודע לכך שהנתבעים חורגים מהגבולות שהוסכמו אך הוא לא היה מודע לגודל הפלישה ולמשמעויות המשפטיות הנוגעות לכך.
זאת ועוד לדבריו, הנתבעים לא הציגו כל מסמך כתוב לאותה רשות לכאורה שקיבלו מהאב המנוח כך שלא מתקיימת דרישת הכתב שבחוק המקרקעין.
בנסיבות אלה קיבל השופט את התביעה. עם זאת, הוא קבע שבית הנתבעים לא ייהרס מאחר שהתביעה הוגשה בשיהוי ולנתבעים נגרם נזק ראייתי.
הוא פסק שעל הנתבעים לפצות את התובעים ב-284,000 שקל על הפלישה וכן ב-305,760 שקל בגין דמי שימוש ראויים.
עוד חויבו הנתבעים בהוצאות ובשכ״ט עו״ד בסך 100,000 שקל.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד מרגלית הרפז
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.