השניים חיו "בנפרד" אך באותו בית במשך שנים רבות. ב-2012 האישה הסובלת מנכות נאלצה להתאשפז. ב-2013 השתחררה אך גילתה שבעלה השתלט על הדירה. התוצאה היא שהוא יצטרך לשלם לה לדמי שימוש בסך כ-88,000 שקל.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה ערעורים שהגיש גבר נגד גרושתו, בהם דרש בין היתר להפוך את החלטת בית המשפט למשפחה שחייב אותו לשלם לה דמי שימוש עבור כשלוש שנים וחצי שבהן התגורר בדירתם המשותפת, יחד עם בנם הבגיר.
השניים נישאו ב-1994 וב-1998 נולד בנם. ב-1998 יחסיהם עלו על שרטון ומאז ניהלו מספר הליכים. כמו כן, מאז 1998 הם אמנם המשיכו להתגורר בדירה שרכשו יחד, אולם חיו בהפרדה רכושית, לאחר שבית הדין הרבני פסק "שלום בית." למעשה הם התגוררו יחד עד 2012, אז הורחק האיש מהדירה לאחר שהורשע במספר אירועי אלימות כלפי אשתו.
בלי קשר להתנהגותו, באותה שנה אשתו שברה את רגלה. עוד לפני הנישואין האישה חלתה בטרשת נפוצה והוכרה כנכה בשיעור 100%. כך נוצר מצב שבו באוקטובר 2012 היא אושפזה בבית חולים ומאוחר יותר למרכז גריאטרי, כך שלמעשה לא חזרה יותר לגור בדירה המשותפת.
בעקבות התרחשויות אלה בית הדין הרבני קבע את משמורת הבן אצל האב. באפריל 2013 האב חזר לדירה והתגורר בה יחד עם בנו עד נובמבר 2016. באותה שנה (לאחר מספר הליכים משפטיים), הם התגרשו, והאב פינה את הדירה.
בנוסף להליכים הקשורים במזונות ובפירוק שיתוף, אחת התביעות שהגישה האישה נגעה לדמי שימוש עבור 2013 עד 2016. בין היתר היא טענה כי החל מפברואר 2013 היא יכלה לחזור לגור בדירה אם תותאם לצרכיה, אולם משעה שהמערער השתלט על הדירה, ולנוכח האלימות שחוותה מצדו לא יכלה לחזור אליה.
כמו כן, היא טענה כי היות שהמערער עיכב את פירוק השיתוף בדירה, קמה לה הזכות לקבל ממנו "דמי שימוש ראויים" – מונח דומה לשכירות בהקשר זה. לעניין זה הוסיפה כי בעצם הגשת התביעה לפירוק שיתוף בדירה היא הפגינה אי הסכמה לשימוש המערער בדירה ולא ויתרה על דמי שימוש.
יכלה לחזור
בדומה לבית המשפט למשפחה, השופטת עינת רביד קיבלה את עמדת האישה. בכך דחתה השופטת את גרסתו של המערער, שטען כי המשיבה הגישה בקשה למינוי כונס נכסים למכירת הדירה רק בחודש מאי 2015, ועל כן לא היה מקום לחייבו בדמי שימוש החל מאפריל 2013. עוד הוא טען כי הוא לא מנע מהמשיבה לשוב לדירה והיא עזבה בשל פציעתה.
השופטת הבהירה כי "מההליכים אשר נוהלו בין הצדדים... עולה כי המשיבה ניסתה לאורך כל התקופה ממועד הגשת תביעתה לפירוק שיתוף לקדם את הליכי הפירוק ומכר הדירה, בעוד שהמערער במתכוון ובחוסר תום לב עיכב את פירוק השיתוף ומכר הדירה."
באשר לטענתו כי המשיבה לא חזרה לדירה בשל פציעתה, השופטת שוכנעה כי החל ממועד תום תקופת אשפוזה של המשיבה לא הייתה כל מניעה שתשוב לדירה.
בסיכומו של עניין זה (פסק הדין הכריע גם בסוגיות נוספות), השופטת רביד, יחד עם סגני הנשיא השופטים ישעיהו שנלר וקובי ורדי, הותירה על כנו את חיובו של המערער לשלם למשיבה דמי שימוש על סך 2,050 שקל לחודש עבור מחצית הזכויות בדירה – מאפריל 2013 ועד נובמבר 2016 – סכום כולל כ-88,000 שקל.
הסכום יקוזז מתשלום המשכנתא בו חויבה המשיבה, והיתרה תשולם מיתרת המכר המוחזקת בנאמנות אצל כונס הנכסים.
· ב"כ המערער: עו"ד אשכרי
· ב"כ המשיבה: עו"ד בילינסון-שפרן, עו"ד וולבדכט, עו"ד בר-כליפא
עו"ד רחמים טובים
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.