הגרוש ביקש למכור את הדירה המשותפת כי זקוק לכסף עכשיו. הגרושה טענה כי בין הצדדים היה הסכם בעל פה, לפיו היא תמשיך לשלם את המשכנתא, ואילו הוא יוותר על חלקו בדירה. בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת דחה את טענתה משום שלא הציגה הסכם בכתב.
ב-1980 נישאו הצדדים בנישואים אזרחיים, ונולדו להם שני ילדים. כ-13 שנה לאחר מכן הם עלו לארץ, ובדצמבר 2006 בעקבות משבר ביחסים הם התגרשו בבית המשפט לענייני משפחה.
לייעוץ בתחום
פנו ל- עורך דין משפחה
עוד לפני כן, באפריל 2002 הם נפרדו. האישה נשארה האישה לגור בדירתם המשותפת עם שני הילדים, בעוד שהגרוש התגורר בדירות שכורות, עד שרכש ב-2012 דירה משלו. הדירה נותרה רשומה על שני הצדדים וכך גם המשכנתא שלקחו במזרחי טפחות.
בפברואר 2013 הגיש הגרוש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לפירוק השיתוף בדירה. הוא הסביר כי הגיש את התביעה רק עכשיו משום שעד כה לא הייתה לו בעיה שכל עוד האישה עומדת בהחזרים – היא תישאר לגור בה, ולא תשלם לו דמי שימוש. אולם עכשיו הוא זקוק לכסף כדי לכסות את התשלומים לדירה החדשה שרכש. הוא גם סיפר שבשלב מסוים האישה לא עמדה בהחזרים, והוא נאלץ להתערב ולשלם במקומה.
האישה לעומתו טענה כי בין השניים היה הסכם מחייב, לפיו היא תשלם את המשכנתא ותוותר על הרכב המשותף ועל מזונות לאחד מהילדים שהיה קטין, בתמורה לכך שכל הזכויות בדירה יעברו אליה. לטענתה, אמנם היא נתקלה בשלב מסוים בקשיי מימון, אך אין להשוות את הסכום שהיא השקיעה בדירה ובשיפוץ שלה, לעומת התשלומים שהוא השקיע.
היא גם הוסיפה שאם כבר הגרוש תובע אותה, ראוי שיתבצע ביניהם איזון משאבים, כך שהיא תהנה מהזכויות הפנסיוניות שלו.
הגרוש טען כי מעולם לא הסכים לוותר על זכויותיו, מה גם שאין לה הסכם כתוב המוכיח את טענתה.
עיכוב מיותר
השופטת פאני גילת-כהן קיבלה את בקשת הגרוש לפירוק השיתוף בדירה, אולם מתחה ביקורת על פרק הזמן שלקח לו להגיש את התביעה. לדעתה, הגרוש יכול היה להגיש את התביעה כבר כשהילדים בגרו, ולכן באיזון הזכויות בדירה, הוא לא ייהנה מערך עליית המחיר שלה ממועד הפרידה ועד היום.
השופטת הסבירה כי למרות העיכוב, היא מקבלת את התביעה משום שאין חולק שלא נערך הסכם בכתב בין הצדדים, כפי שהחוק מחייב.
לא רק זאת, הוסיפה השופטת, אלא שהצדדים מעולם לא פעלו להעברת הזכויות בדירה על שם האישה בלבד, או לחלופין להעברת המשכנתא על שם האישה בלבד. האישה גם מעולם לא הגישה כל בקשה לבית המשפט שיצהיר כי היא הבעלים הבלעדי בדירה, ציינה השופטת.
לאור האמור היא קבעה כי הזכויות הדירה הם של שני הצדדים במשותף.
עם זאת, בשל השיהוי הרב, ומאחר שהאישה שילמה לבדה את רוב החזרי המשכנתא, כלכלה לבדה שני ילדים, ואף ביצעה שיפוץ משמעותי בדירה, נקבע כי שווי הדירה יאוזן לפי מועד הפרידה בין הצדדים – אפריל 2002 – ולא לפי מועד הגשת התביעה כמקובל.
כך, קבעה השופטת, לאישה הזכות לרכוש את זכויות הגרוש בדירה בהתאם לשווייה במועד הפרידה. אם בכל זאת הדירה תימכר לצד שלישי, אז הגרוש יקבל מחצית משוויה עד למועד הפרידה, והאישה תקבל את היתרה.
כמו כן נקבע כי האישה זכאית למחצית מהזכויות הסוציאליות והפנסיוניות שצבר בעלה לשעבר במהלך נישואיהם ועד הפרידה.
לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובע: עו"ד אבי סלומון
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אילנה קנר
* עורכת דין לידיה חייטוב עוסקת בדיני גירושין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.