תקרית שאירעה בשכונה חרדית בירושלים הובילה לתביעה בה התובע טען כי שני מתנדבים בארגון "השומרים", הפועל בשיתוף עם המשטרה, קראו לו "גנב" ונהגו באלימות. אלא שהשופט האמין לנתבעים, שטענו כי התנהגו בכבוד.
בית משפט השלום בהרצליה דחה בשבוע שעבר תביעת לשון הרע על סך מאה אלף שקל, שהגיש גבר מהמגזר החרדי נגד שניים אחרים, בטענה שהפעילו כלפיו אלימות ואף קראו לו "גנב" לעיני עשרות אנשים. השופט יעקב שקד דחה את גרסת התובע שלמעשה קרסה בבית המשפט, אל מול גרסתם האמינה של הנתבעים, שהכחישו את גרסתו.
האירוע שהוביל לתביעה אירע ב-2016 בירושלים. התובע, שיוצג על ידי עו"ד אורון חדי, סיפר כי שלושה גברים חשדו בו שביצע גניבה – חשד חסר שחר לדבריו – תפסו אותו, צעקו כלפיו "גנב" ואף ניסו לערוך חיפוש בגופו.
בשלב זה החלה התקהלות והגיעו למקום שני אנשים מארגון "השומרים" – עמותה ללא מטרות רווח, הפועלת למתן מענה מהיר לאירועים פליליים בקהילות חרדיות בשיתוף פעולה עם המשטרה. השניים יהיו מאוחר יותר הנתבעים.
בתביעתו הוא טען כי ניסה להסביר לנתבעים שלא עשה דבר, אולם הם גידפו אותו וחזרו על הקריאה "גנב". כמו כן, הוא טען כי ניסה לעלות על אוטובוס שהגיע למקום, אולם הנתבעים היכו אותו והפילו אותו אל הרצפה, ואף איימו עליו בגז מדמיע, עד שהגיעו שוטרים למקום. כל אלה, לשיטתו, מהווים לשון הרע כלפיו.
מנגד, הנתבעים שיוצגו על ידי עו"ד שי אהרון, הכחישו את דברי התובע וסיפרו סיפור אחר.
על פי גרסתם, הם אכן שימשו מתנדבים בארגון השומרים, והגיעו למקום כאשר התובע היה מוקף אנשים שצעקו "גנב", אולם הם לא אלה שצעקו את אותה מילה, ואף לא הפעילו כח או איומים באף שלב של האירוע. לגרסתם, הם פנו אל התובע בצורה מכובדת וניסו להוציא אותו מההמולה.
לא זימן עדים
לאחר ששמע את העדויות, השופט שקד העדיף את גרסת הנתבעים.
בין היתר, השופט הבהיר כי התובע עצמו חזר בו מחלק מטענותיו כלפי הנתבע השני. בנוסף, השופט זקף לחובתו של התובע את העובדה שצירף לתביעתו הודעות של שניים משלושת האנשים שלטענתו עיכבו אותו בתחילת האירוע, אך בחר שלא להזמין אותם לעדות. כלומר ללא כל הסבר, התובע נמנע מלהעיד עדים שיכלו לשפור אור על המקרה.
בהמשך לכך השופט הבהיר כי מהודעותיהם של השניים במשטרה, מתברר מדוע התובע לא זימן אותם לעדות. "גרסתם שונה מגרסתו בכל הקשור ללב המחלוקת", כתב השופט, ופירט כיצד השניים מסרו בחקירתם כי הנתבעים לא הרימו יד על התובע בשום אופן, ולא קראו לו גנב כפי שטען.
בנוסף, השופט הבהיר כי גם מהתרשמותו הישירה, עדות הנתבעים היתה "סדורה וכנה" ואף תאמה את הגרסה שמסרו במשטרה, בעוד שהתובע סתר את עצמו במספר נקודות, למשל האם נפל או לא, האם נתפס בגרון או קיבל אגרוף בבטן, ועוד.
בהקשר זה השופט הוסיף כי משום מה הנתבע אף לא נשאל בבית המשפט שאלה אחת על גרסתו שלפיה לא היכה את התובע ולא כינה אותו "גנב". "הימנעות זו מהצגת שאלה בסוגיה המהותית ביותר במשפט זה מביאה למסקנה כי יש לקבל את גרסת הנתבע 1 כהווייתה", קבע השופט.
יש לציין כי התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 28,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.