התחדשות עירונית: נדחתה "התנגדות תיאורטית" להגבלות וועדות התכנון

תושב פתח תקווה הגיש ערר על החלטת הוועדה המחוזית להגביל הוצאת היתרי בנייה במתחם ארגוב בעיר, לצורך הכנת תכנית התחדשות כוללת. הערר נדחה על הסף לאחר שהאיש לא הסביר כיצד ההחלטה פוגעת בו באופן קונקרטי

ועדת המשנה לעררים שבמועצה הארצית לתכנון ולבנייה דחתה לאחרונה ערר שהגיש תושב פתח תקווה נגד הוועדה המחוזית והוועדה המקומית. הוא טען כי החלטה המגבילה הוצאת היתרי בנייה במתחם בו הוא מחזיק נכסים פוגעת בזכות הקניין שלו. הוועדה הבהירה כי ספק אם העורר עומד בתנאי הסף להתנגדות וכי גם לגופו של עניין מדובר בהחלטה סבירה.

במאי 2021 קיבלה הוועדה המחוזית לתכנון ובניה של מחוז מרכז החלטה בדבר הכנת תכנית מפורטת להתחדשות עירונית וקביעת תנאים מגבילים על הוצאת היתר בנייה בהתאם לסיעפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבניה. 

התכנית מתייחסת לשטח של כ-28 דונם במתחם ארגוב שהוא חלק משכונת אחדות, שכונה ותיקה המצויה בדרומה של פתח תקווה. ביחס למתחם מקודמות מספר תכניות פינוי בינוי שמובילות העירייה והוועדה הארצית לתכנון ולבניה של מתחמים מועדפים (הוותמ"ל). 

במסגרת החלטת הוועדה המחוזית נקבע כי לצורך הכנת התכנית ובמשך 3 שנים לא יינתנו היתרי בנייה במתחם, כולל לפי תמ"א 38, למעט עבודות תשתית, הנגשה וכו'. 

תושב העיר הגיש ערר על ההחלטה. הוא טען כי עיריית פתח תקווה לא אפשרה לאורך שנים לקדם תכנית להשבחת המתחם אף כי בעלי נכסים הגישו בקשות להיתרי בנייה ויזמים ניסו לקדם את הנושא. 

לטענתו, ההחלטה פוגעת בזכות הקניין שלו ואישור התכנית תאפשר לעירייה להמשיך ב"תכנון חד צדדי" ותמנע אפשרויות "ליצור הזדמנויות נוספות לפיתוח המתחם"; כי "קיים חוסר איזון בתנאים והגבלות המוטלים על נכסי הדירים לבין נכסי העיריה"'; וכי אישור התכנית תאפשר לעירייה "להפעיל לחץ משפטי כלכלי" על בעלי הנכסים מתוך כוונה למסור את הזכויות בנכסים לטובת תכנית הפינוי.

בתגובה ציינה הוועדה המקומית כי הערר מלווה בהכפשות חסרות בסיס ובסופו של יום נראה כי העורר יוצא כנגד מניעת אפשרות מימוש תמ"א 38. היא ציינה כי לשיטתה "מימוש פרויקט עיבוי שכזה בתחומי המתחם יסכל את התכנון הכולל והמיטבי המתוכנן בתכנית ארגוב".

הוועדה המחוזית הוסיפה כי החלטתה בדבר הטלת מגבלות נועדה לקדם תכנית להתחדשות עירונית במתחם ארגוב כחלק מראיה עירונית רחבה.

הוראה מאוזנת

יו"ר ועדת המשנה לעררים, עו"ד מורן בראון, הבהירה כי ספק רב אם לעורר כלל עומדת עילה להגשת הערר. זאת, מאחר שלפי החוק עליו להיות מי "שרואה עצמו נפגע" מקביעת התנאים. אותה 'פגיעה' מכוונת לצורך בהצגת פגיעה ממשית וקונקרטית ולא תיאורטית גרידא. במקרה זה העורר לא נקט בעצמו בכל בקשה להיתר בעניין הנכסים בהם יש לו לטענתו זכויות במתחם, ולא הבהיר האם התנאים שהוטלו מסכלים אפשרות להגשת בקשה זו או אחרת להיתר מטעמו.  

היו"ר הוסיפה כי גם לגופו של עניין לא מצאה פגם בהחלטת הוועדה המחוזית ובתנאים שנקבעו. היא ציינה כי אכן התנאים עשויים להגביל, באופן זמני, את זכות הקניין של בעלי הנכסים. ואולם, מדובר בהוראה מאוזנת שנועדה למנוע סיכול של תכנון מיטבי ועדכני כאשר קידומו של תכנון שכזה הולם את האינטרס הציבורי.

לא ניתן צו להוצאות. 

להחלטה המלאה בערר 62/21

• ב"כ העורר: בעצמו
• ב"כ הוועדה המחוזית: ב"כ עו"ד ניצן בן ארויה ומר ליאור רגב
• ב"כ הוועדה המקומית: עו"ד גיל זילבר וגב' רעות סגרון

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.