בימ"ש השלום בפתח תקווה הטיל בשבוע שעבר עונש של 6 חודשי עבודות שירות על שני נאשמים שהורשעו בהעלמת מע"מ של 1.02 מיליון שקל. בניגוד לעמדת המדינה, הוחלט להקל בעונשם בין היתר בשל עיכוב בהגשת כתב האישום.
השניים ניהלו חברה לתכנון וייצור מטבחים, ובשנת 2004 חתמו על הסכם למכירת ציוד, מלאי ומוניטין, תמורת 7 מיליון ו-20 אלף שקל. סכום המס הגלום בעסקה היה כמיליון ו-20 אלף שקל. בגין העסקה הנאשמים הוציאו חשבונית מס לחברה הקונה, ודיווחו עליה למע"מ, אולם לא שילמו אותו.
מנהל החברה הקונה רשם את החשבונית בספרי הנהלת החשבונות של חברתו. את ההחזר בעבור סכום המס ובחודש ינואר 2005 העביר לנאשמים. ההחזר הופקד בחשבון הבנק של החברה שלהם, ובאותו היום נמשך במזומן ושימש לצרכיה, בעוד שסכום המס הנובע מהחשבונית, לא שולם כאמור.
לאחר הליך של הוכחות, הנאשמים הורשעו בעבירה של שימוש במרמה ובתחבולה על מנת להתחמק מתשלום מס ערך מוסף. מה שנותר הוא שאלת העונש.
המדינה עתרה לעונש שבין 18 ל-36 חודשי מאסר בפועל. המדינה הדגישה בין היתר את חומרתם של עבירות מס הקשורות למרמה – הנושאת בצדה עונש של עד חמש שנים – וכן את הפגיעה במשק, במרקם החברתי וכן בערך השוויון וערך האמון שבין הציבור לבין המדינה.
לא סמוי מן העין
בתחילת נימוקיה לעונש, השופטת דבורה עטר הדגישה את חומרתן של עבירות מס, הפוגעות ב"ערכים חברתיים רבי מעלה", במיוחד כשמדובר בסכומים גבוהים.
"מנגד אין להתעלם כי המדובר בחשבונית בודדת שהגם שסכום המס בגינה לא שולם, מצאה את ביטויה בדיווח למע"מ", ציינה השופטת. "כמו כן מכך שסכום ההחזר לא הועבר באופן הסמוי מן העין אלא באמצעות פירעון שיק, שהופקד בחשבון הבנק של חברת הפורום".
לאחר השוואה למקרים אחרים – ותוך שציינה כי לא מצאה מקרה "הולם" – השופטת קבעה כי מתחם העונש המתאים למקרה מצוי בטווח של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות לבין 24 חודשי מאסר (לצד מאסר על תנאי וקנס שיעמוד על 5%-10% מגובה המחדל).
השופטת המשיכה וציינה כי אין "טעמי שיקום" לזכות הנאשמים, שכן הם לא נטלו כל אחריות על ביצוע העבירה, ואף לא שילמו את המס עד היום.
עם זאת, השופטת החליטה להתחשב משמעותית בעובדה שלנאשמים אין עבר פלילי, וכן בעובדה ששניהם סובלים ממצבים משפחתיים ורפואיים לא פשוטים, כמו גם ממצב כלכלי רעוע.
שיקול נוסף להקלה בעונש היה הזמן הממושך שחלף מאז ביצוע העבירות, בשל אופן התנהלות החקירה והעיכוב שבהגשת כתב האישום – החקירה הסתיימה רק בשנת 2009, וכתב האישום הוגש ב-2011, כך שמדובר בעבירה שבוצעה לפני למעלה מ-12 שנה.
השופטת הזכירה כי כבר בהכרעת הדין ציינה כי עניין זה "לא מקים אמנם לנאשמים הגנה מן הצדק ואולם יהיו לנגד עיני בגדר המתחם, ברכיב המאסר, בגזירת עונשם, באופן שביחד עם יתר הנימוקים לקולא ונסיבותיו הספציפיות של תיק זה, תיטה את הכף לעבר הרף התחתון שלו.
לכן, השופטת גזרה על כל אחד מן הנאשמים מאסר למשך 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי קנס בסך 75,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בגזר הדין
עו"ד אורן פרג' בנימין
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.