בצוואה הדדית שערכו הורים לשניים הם ציוו את ביתם לבן הצעיר. האם אמא שלהם הייתה רשאית להעניק לבן הבכור את חלקה לאחר מות האב? בית המשפט קבע שכן
הורים לשני בנים ערכו צוואה הדדית שבמסגרתה קבעו שכל אחד יירש את האחר לאחר מותם אבל בסופו של דבר הבית שלהם יעבור לבן הצעיר. אחרי שהאב נפטר ואשתו ירשה אותו, היא העניקה חצי מהבית לבן הבכור במתנה, וכתוצאה מכך פרץ סכסוך בין האחים. לפני כשנתיים, בית המשפט למשפחה קבע כי הסכם המתנה עם הבכור לא תקף אבל לאחרונה, בעקבות ערעור שהגיש על פסק הדין, הפך בית המשפט המחוזי בתל-אביב את ההחלטה.
את הצוואה ההדדית ערכו ההורים ב-2004 – לפני שנכנס לתוקף תיקון לחוק הירושה שהגביל את האפשרות להשתמש ברכוש שירש אחד מבני הזוג מהאחר. בצוואה ההורים ציוו את ביתם לבן הצעיר ואילו את יתר הרכוש הורו לחלק שווה בשווה בין שני הילדים.
כ-5 שנים לאחר מכן האב נפטר והאם ירשה את הבית בהתאם לצוואה. ב-2014 היא העניקה במתנה חצי ממנו לבן הבכור, למרות הצוואה. אלא שאחרי חמישה ימים היא חתמה על הסכם עם הבן הצעיר, שבו התחייבה להעניק לו את כל הבית והוא הצליח לרשום הערת אזהרה לטובתו. לאחר שהדבר התגלה לאחיו, הוא הגיש תביעה לקבוע שחצי מהזכויות שייכות לו מכוח הסכם המתנה שנכרת בינו לבין אמו.
בית המשפט למשפחה דחה את התביעה לאחר שהגיע למסקנה כי האם לא הייתה כשירה עקב דמנציה, ולא הייתה רשאית לסטות מהוראות הצוואה ההדדית.
ימים ספורים לאחר מכן האם נפטרה וכעבור חודשיים הגיש הבן הבכור ערעור על פסק הדין. הוא טען שבצוואה לא הייתה שום מגבלה על זכותה של אמו לעשות בירושה מה שהיא רוצה. מכל מקום, היא העניקה לו את החלק שלה בבית ולא את זה שירשה מאביו. עוד הוא טען כי בתקופה הרלוונטית אמו הייתה צלולה, הבינה מה היא עושה והרצון שלה לחלוקה שוויונית בין ילדיה היה ידוע.
לעומתו, טען האח הצעיר שאחיו כפה ולחץ על אמו הקשישה להעניק לו את זכויותיה בבית, תוך ניצול מצבה. הוא הוסיף שהעסקה צריכה להתבטל גם משום שאמו הפרה את ההתחייבות כלפי אביו בצוואה ההדדית.
פגיעה בזכות יסוד
אבל סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב צילה צפת והשופטים עינת רביד ונפתלי שילה קיבלו את הערעור.
את פסק הדין כתב השופט שילה, שקבע כי הסכם המתנה היה חוקי. הוא הדגיש שהצוואה ההדדית נערכה לפני שהחוק הגביל את זכות השימוש בירושה. מעבר לכך, הוא קבע שרצון האב בצוואה לא נפגע כיוון שהזכויות שקיבל המערער היו של אמו.
"אין כל הצדקה להגביל את זכותה של האם לעשות במחצית שלה בבית כרצונה גם אחרי פטירת האב והגבלה כזו פוגעת בזכות היסוד שלה להיות חופשיה לצוות כראות עיניה", כתב.
עוד קבע השופט שבדיקה פסיכיאטרית שנערכה לאם והעדויות בתיק, ביניהן של עורך הדין שערך את תצהירי המתנה, הוכיחו שהייתה כשירה, הבינה מה היא עושה וחזרה והביעה את רצונה שהבית יחולק שווה בשווה בין הבנים. עוד ציין השופט שהאח הצעיר לא הוכיח בשום צורה שהמעשים שלה נבעו מלחץ או כפייה.
לפיכך נקבע כי חצי מהזכויות בבית שייכות לאח הבכור והאח הצעיר חויב בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 30 אלף שקלים.
עו"ד דורית גלוברמן-קרט
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.