מסעדת "רביבה וסיליה" בתל אביב תפצה לקוח שנפגע מכך שלא אכפה את הוראות החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים. עוה"ד ענת ברמן ועודד אולמן מסבירים באילו מקרים תהיו זכאים לפיצוי.
ביולי 2012 הגיע אדם בליווי אשתו ההריונית ובתם בת ה-3, למסעדת רביבה וסיליה במתחם G צמרת בתל אביב. משום שלא הזמינו מקום מבעוד מועד, צוות המסעדה הושיב אותם במרפסת הפתוחה של המסעדה.
כשהבחינו בני הזוג כי הסועדים בשולחנות הסמוכים אליהם מעשנים, הם התלוננו על כך בפניהם ובפני המלצרים, שניסו בעדינות להרחיק לקוח שעישן סיגר, אך הבהירו להם שהעישון באזור זה של המסעדה מותר ושאינם מתכוונים לאסור זאת.
לפיכך הגיש האיש תביעה כנגד המסעדה לפיצוי של 12,000 שקל בגין הפרת הוראות החוק למניעת עישון. בתביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות בת"א, טען התובע כי לא הוצע לו ולמשפחתו לעבור למקום ישיבה חלופי בשטח הפנימי של המסעדה או במרפסת המקורה הצמודה לאיזור העישון, בה העישון אסור. במקום אוויר צח, טען, הציעו לו המלצרים פחזניות כפיצוי.
עוד טען, שהדלת המפרידה בין איזור העישון לשטח המסעדה נותרה פתוחה לרווחה במשך כל הזמן על מנת להקל על המלצרים לצאת ולהיכנס, ושבכל שטח המסעדה לא נראו שלטים האוסרים על עישון, כפי שמחייב החוק. התובע הוסיף, כי הסכום אותו תבע הוא בעבור 4 נפשות (כולל העובר) שנכפה עליהם לעשן באופן פאסיבי. לשיטתו, פיצוי גבוה עשוי להרתיע עסקים רבים שאינם חוששים מאימת הדין, ולעיתים משתלם להם להתעלם מהחוק ולא להפסיד לקוחות שמעשנים.
מנגד טענה הנתבעת, שמדובר בתביעה קנטרנית ולא מבוססת, שהוגשה בחוסר תום לב במטרה לפגוע בשמה הטוב. עוד טענה, שמרפסת העישון במסעדה פתוחה לרווחה ומאווררת היטב, כך שאין בעיה של הצטברות עשן במקום, וכי ישנם שלטים האוסרים על העישון בחלק החיצוני.
חובה להציב שילוט
הרשמת הבכירה נעמה פרס ציינה, כי הוראות החוק למניעת עישון מאפשרות למסעדה לתחום איזור חיצוני, שמסומן בבירור ואיננו מקורה, בו העישון מותר. היא הוסיפה, כי בני המשפחה בחרו להמשיך לסעוד באזור העישון, על אף סבלם והיות האישה בהיריון, במקום לעזוב את המסעדה. בכך קבעה הרשמת, יכלו בני המשפחה למזער את הסבל שנגרם להם ואת הנזק מהעשן.
עם זאת קבעה הרשמת, כי מתמונות שהציג התובע ניתן לראות שביום האירוע לא הוצבו בשטח המסעדה שלטים כפי שדורש החוק, וכי קיימת זליגה של עשן מאזור העישון לאזורים נוספים במסעדה שבהם העישון אסור. בנוסף קבעה, כי הנתבעת לא הוכיחה שלא היה ניתן למקם את בני המשפחה באזור ללא עישון.
לבסוף קבעה הרשמת כי על אף שהנתבעת הפרה את הוראות החוק באופן מינורי ולא בוטה, אין להקל ראש בנורמות בתחום הבריאות ותרבות השירות. לפיכך קיבלה את התביעה, ופסקה לתובע פיצוי של 3,000 שקל בצירוף הוצאות משפט בסך 900 שקל.
*עוה"ד ענת ברמן ועודד אולמן עוסקים בדיני נזיקין.
**הכותבים לא ייצגו בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.