אב לשבעה ציווה את דירתו לבן אחד בלבד. בניגוד לטענת אחיו, השופטת לא התרשמה שהאב התחרט. היא ציינה כי מצבו הבריאותי והקוגניטיבי לא מנע ממנו להעלות את הדברים על הכתב לו זה היה רצונו
בית המשפט למשפחה בחיפה דחה לאחרונה התנגדות לקיום צוואה של אב לשבעה במסגרתה הוריש לאחד מבניו דירה. את ההתנגדות הגיש בן אחר שטען כי אביו הודיע שהוא רוצה לבטל את הצוואה אבל מאחר שהיה חלש וחולה לא הצליח לכתוב זאת טרם מותו. אלא שהשופטת הילה גורביץ שינפלד קבעה כי מהעדויות עלה שבחודשים האחרונים לחייו של המנוח הוא היה עצמאי ופעיל ובהחלט יכול היה לבטל את הצוואה באופן רשמי אם זה היה רצונו.
לאחר שהאב הלך לעולמו ב-2008 ביקש בנו לקיים את צוואתו הכתובה שנערכה בפני שני עדים. אלא שאחד מאחיו הגיש התנגדות וטען כי ארבעה חודשים לפני מותו, אביו הודיע לו ולשלושה ילדים נוספים שהוא מתחרט על הצוואה וידאג לבטל אותה אצל עורך הדין.
לטענת האח-המתנגד אביו לא הספיק להגשים את רצונו בשל המחלה ממנה סבל שהחלישה אותו מאוד. בנסיבות אלה הוא ביקש להכיר בהצהרה שלו כצוואת "שכיב מרע" (צוואה בעל-פה של חולה נוטה למות).
אחיו הכחיש את הדברים וטען כי אביו מעולם לא התחרט על הצוואה. לדבריו, אביו היה עצמאי ואיתן עד חודש לפני מותו ולו היה מעוניין לבטל את הצוואה היה פונה לעורך הדין, שאף היה עמו בקשר חברי. מעבר לזה טען האח כי לא התקיימו במקרה הזה התנאים שקובע החוק לצוואת "שכיב מרע".
לשמור על השקט
השופטת הילה גורביץ שינפלד ציינה כי אפשר להכיר באמירה בעל-פה כצוואה תקפה אם המצווה ראה עצמו עומד מול פני המוות והוא אמר את הדברים מול שני עדים שערכו זכרון דברים והפקידו אותו אצל רשם הירושות. בנוסף, לאמירה כזו יש תוקף קצר של חודש בלבד ואם המצווה נשאר בחיים לאחר מכן היא מבוטלת.
השופטת ציינה עוד כי בפסיקה נקבע כי מאחר שפעמים רבות מצווים אומרים דברים שסותרים צוואה כתובה כדי "לשמור על השקט" בין היורשים, לא די באמירה אלא יש להוכיח שהם משקפים את רצונו האמיתי.
במקרה הנוכחי השופטת קבעה כי לא רק שלא הוכח בחוות דעת רפואית שהמנוח גסס בזמן שהצהיר על ביטול הצוואה אלא שמעדויות ילדיו ובני משפחה נוספים עלה שהוא היה עצמאי, נסע לטיפולים וכושרו המנטלי היה תקין.
מכאן, שמצבו הבריאותי לא מנע ממנו לבטל את הצוואה כדין ולבקש מעורך הדין שערך אותה להכין עבורו הצהרת ביטול כתובה. השופטת הדגישה כי עורך הדין העיד בהליך כי ביקר את המנוח בביתו מספר חודשים לפני מותו והוא מעולם לא אמר לו שהוא מעוניין בביטול הצוואה.
לפיכך השופטת קבעה כי לא הוכח שהאב רצה לבטל את צוואתו. אף שדי בכך כדי לדחות את ההתנגדות השופטת הוסיפה כי הייתה בעייתיות מסוימת עם העדים – שכולם יורשים על פי דין והיה להם אינטרס בביטול הצוואה, מה גם שאחת האחיות שנכחה במעמד ההצהרה הנטענת לא הובאה לעדות ואף לא נערך זכרון דברים.
לפיכך השופטת דחתה את ההתנגדות וקבעה כי הצוואה תקפה. האח-המתנגד חויב לשלם לאחיו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של כ-20 אלף שקלים.
עו"ד רועי חלפון
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.