לפני כ-5 שנים גילתה התובעת כי התקן תוך רחמי שהוכנס לגופה ב-1979 עדיין שם, חרף פרוצדורות רפואיות רבות שעברה. למרות שלא נגרם לה נזק השופט פסק לה פיצוי על הפגיעה באוטונומיה.
בתביעה שהגישה ב-2013 אישה כבת 62 נגד שירותי בריאות כללית היא סיפרה שב-1979, לאחר שתי לידות, הותקן ברחמה בהסכמתה התקן למניעת היריון.
לדבריה, מאחר שככל הנראה ההתקן זז ממקומו היא הרתה באותה שנה אך ההיריון הסתיים בהפלה. ניסיונות הרופאים להוציא את ההתקן לא הצליחו והם הניחו שהוא נפלט באופן ספונטאני.
התובעת הוסיפה כי בשנים שלאחר מכן ילדה שני ילדים נוספים. ב-1987 הרתה פעם נוספת אך מאחר שההיריון היה מחוץ לרחם היא עברה גרידה וניתוח לכריתת החצוצרות. ב-2011 במהלך בירור אורתופדי עברה צילום רנטגן פשוט שבמהלכו זוהה ההתקן במקרה בתוך הרחם.
התובעת טענה כי הרופאים שטיפלו בה התרשלו כשלא פעלו באופן אקטיבי להוצאת ההתקן לאורך השנים ולא מסרו לה מידע על הסיכונים והאפשרויות הטיפוליות העומדות בפניה.
התובעת עתרה לפיצוי של 250,000 שקל על הפגיעה באוטונומיה שלה והדגישה כי העובדה שההתקן בגופה מטרידה אותה וגורמת לה סבל ומנגד היא גם חוששת מביצוע פעולות כירורגיות להוצאתו.
הנתבעת טענה להגנתה כי על פי חוות הדעת של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לתובעת לא נגרם כל נזק ולכן אין הצדקה לפיצוי. מעבר לכך, לא מדובר במקרה של פגיעה באוטונומיה שכן כל הטיפולים בוצעו בתובעת על דעתה ובהסכמתה.
על כך השיבה התובעת כי באותה חוות דעת רפואית כתב המומחה שהפעולות שנעשו לאיתור והוצאת ההתקן ב-1979 אינן עומדות בסטנדרט רפואי תקין והיה על הצוות לנקוט בפעולות אקטיביות.
בנוסף קבע המומחה כי העובדה שבניתוח שעברה התובעת ב-1987 לא נעשו פעולות להוצאת ההתקן בעייתית ביותר.
פגיעה בשלמות הגוף
סגן נשיא בית משפט השלום בתל אביב, השופט רמי חיימוביץ, כתב כי ראוי היה שהגורמים שטיפלו בתובעת יפעלו בצורה משמעותית יותר לאיתור והוצאת ההתקן. לדבריו, ההחלטה לזנוח את החיפוש אחר ההתקן ב-1979 לא הייתה סבירה. כמו כן, בניתוח ב-1987 ניתן היה לנצל את ההזדמנות להוציא את ההתקן אך אפשרות זו כלל לא נבחנה.
השופט הצביע על רשלנות נוספת לפיה לאורך השנים לא נמסרו לתובעת פרטים כלשהם על המצב הרפואי שלה, על הסיכונים העומדים בפניה ועל הטיפולים האפשריים.
לדבריו, אמנם למרבה המזל ההתקן לא גרם לתובעת נזק עד כה, אך עצם קיומו בגופה הוא מסוכן ומחייב אותה להמשיך להיות במעקב או לעבור הליך כירורגי להוצאתו.
השופט קבע כי הימצאות העצם הזר בגופה של התובעת מהווה פגיעה באוטונומיה שלה ומזכה אותה בפיצוי.
הוא הבהיר בהקשר זה שהזכות לאוטונומיה קשורה לזכותו של אדם לשלוט על גופו כחלק מחירותו הבסיסית ביותר. אף אם מלכתחילה הסכימה התובעת להכנסת ההתקן לגופה, המשך הטיפול הרשלני שהותיר אותו שם גרם לפגיעה קבועה בשלמות הגוף שלה.
השופט הוסיף כי רשלנות הנתבעת הביאה לכך שהתובעת חשופה לחשש תמידי שההתקן יזוז ויגרום לה נזק. מצד שני לדבריו יש מקום להתחשב בכך שהתובעת יכולה להוציא את ההתקן בהליך כירורגי פשוט למדי.
בנסיבות אלה פסק השופט לתובעת פיצוי של 50,000 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד של 13,000 שקל והוצאות של 15,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד ורד נעים
- ב"כ הנתבעת: עו"ד רותם פלג
* עו"ד טל לביא עוסק ברשלנות רפואית
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.